המזון והסכרת

המזון והסכרת

שנפגשתי עם דיאטנית היא אמרה חפשי משיהיא טבעונית כי אני לא יכולה לעזור לך את אלרגית לדברי חלב ובצמחונים יש להם תחליפים נהדרים טוב עשיתי אתהשינוי הפכתי לצמחונית עם הפרדת מזונות ירדתי מעט והסוכר ירד הדאגות והמתח עלו כי החיים מורכבים אז הסוכר עלה והחמיר לאחרונה נכנסי קצת לחסרון כיס, לא יכולה לקנות את התחליפים חזרתי ללחם שיפון לגבינות סויה למיונז או מארגרינה ולחם כי היכולת הכלכלית לא מאפשר דגים וירקות מיוחדים אז בקשתי מהרופאה בדיקות ונכנסתי לדכאון בגלל המצב הכלכלי ואני לא אוכלת למרות זאת הסוכר עולה חזק למעלה הרגליים לא מחזיקות אותי והפרקים נפוחים וכואבים בקושי מצליחה לנוע או להזיז ידיים וכל הזמן עייפה אבל רמת הסוכר פחות או יותר אותה הרמה
 
../images/Emo10.gif נסיכתי

במצב הכלכלי מקשה על כולנו תראי את ההודעה של מלה של שון מאתמול. והדכאון ומתח ידועים כמעלי סוכר רציניים ופוגעי איזון
. מה אם קצת הליכה? אולי זה ישפר את מצב הפרקים שלך. יוריד את הסוכר (שעה של הליכה אפילו מתונה ואיטית מורידה סוכרים באופן ניכר - מנסיון
)והכי חשוב פעילות גופנית גורמת להפרשת אנדורפינים שהם מאין סמים מעוררים טבעיים שגורמים לשיפור מצב הרוח
. מה דעתך? בכל מקום עד שישתפר המצב
יעזור?
 

יפיופי

New member
גם אני מצטרפת ל../images/Emo24.gif

מכירה את המצב טוב טוב, אבל חייבים חייבים בכל הכח למצוא אלטרנטיבות למתח והדאגה לאסוף את עצמנו ולעשות משהו שיקל ויאזן. זה יתכן זה אפשרי
 
שושן החיבוק רצוי ומבוקש

אני חושבת שהמצב שלי החמיר בגלל הבדידות, שאני לא רגילה לחיות לבד רק בשנתיים האחרונות אני לבד, לפני כן גרתי עם אמא, זה נתן לי כוחות וגם מוטיבציה להשתפר להשאר מאוזנת הלחצים הכלכליים לא היו היא תמכה בעזרה כלכלית ובעזרת הרפואה האלטרנטיבית הגעתי למצב מצויין היום לבד בבית וגם כלכלית נפלתי קשה, אמא עברה לבית אבות סעודי כי אני לא יכולתי להשיג מטפלת , אמא צריכה עזרה והשגחה של רופא צמוד הנה שבת האחרונה חגגתי את יום הולדתי לבד , 47 שנים , נותרתי לבד בבית ההורים, המחשב היה ההצלה היחידה שלי, מדי פעם נכנסתי למיטה ושוב למחשב היו המון דמעות ובכי כי חסרה לי המשפחה התומכת והחמה שהייתה והתפרקה ואני לא בניתי תחליפית, אז אשר יגורתי בא לי ונותרתי בודדה כמו החרגול בחורף , למי שמכיר את המשל, למרות שעבדתי קשה למען המשפחה המקורית שלי זהכואב הכי אף פעם לא בקשתי בשביל עצמי, עכשיו אני מבינה שטעיתי מנסה לשפר לבנות לא5 כל כך הולך, חולה ומדוכאת לא בדיוק רצויה אצל מחזרים
 
../images/Emo24.gif נסיכה יקרה

הדמעות עולות לי שאני קוראת
אבל את באמת לא בסוף הדרך - והכל עיניין של גישה כולנו פה "חולים" (כמה שאני שונאת את המילה זו
)אבל זה לא מה שמרחיק בני זוג בעיני זה הסמן האמיתי לבן/בת זוג שבאמת אוהב
. הדיכאון זה משהו יותר בעיתי
אבל שוב אם תצליח לטפל בזה אולי גם הסוכרת והמפרקים ישתפרו. נכון זה לא קל בגיל 20 ובגיל 40 זה בטח הרבה יותר קשה - אבל עדיין לא סוף הדרך. אולי להתחיל ולהפגש עם חברות. לצאת למסגרות פנויים פנויות. לטיולים של החברה להגנת הטבע (גם ספורט וגם דרך טובה להכיר אנשים
). והעיקר לא להשאר לבד במיטה ולבכות. למצוא הרבה עיניין ותעסוקה בחיים כדי לא להיות לבד: ללכת לחוגים, לסדנאות להתנדב למצוא עוד עבודה (יעזור גם למצב הכלכלי). ממה שאני קוראת כאן בפורום - את חזקה ויש לך את זה על תתני לכל בדברים הללו לשבור אותך
ואם את נשברת אנחנו כאן
 

slightly

New member
../images/Emo95.gif שושי, כרגיל, צודקת

זה בהחלט לא סוף הדרך. את נמצאת בתקופה של משבר, זה קרה וקורה לכולנו בזמן זה או אחר במהלך חיינו. צריך לקחת נשימה ארוכה ולצלוח את זה בשלום. אגב, תרופה נגד דיכאון זו לא מילה גסה ...לפעמים הגוף זקוק לעזרה מבחוץ, שיתן פוש כלפי מעלה, לעזור לצאת ממעגל הקסמים. יש היום בשוק תרופות מדור חדש, ללא תופעות לוואי, שמחוללים פלאים תוך זמן קצר. תתייעצי עם רופא\ת המשפחה, אולי כדאי לשקול את זה. גם להקים לך משפחה משלך לא מאוחר מידי. תצאי, תכירי, תני לעצמך צ'אנס. יש לי מכרה שילדה לא מזמן, בגיל 47, מתרומת ביצית. בהחלט לא סוף הדרך. שיהיה המון בהצלחה
 
למעלה