המורדים- יום חמישי...
אוקי אז ככה: אני וחברה של ישבנו בשורה רביעית באמצע ומסביבנו היו מלא מלא זקנים. היו כמה צעירים כי היה איזה בית ספר שלקחו אותו לראות את ההצגה, אבל הם ישבו בקומה למעלה ואנחנו בקומה למטה כך שאנחנו הינו מוקפות זקנים. ובכן, כמו שאמרתי אנחנו ישבנו בשורה רביעית באמצע ויכלנו לראות מצוין. ההצגה היתה מדהימה! הינו בהצגה עם השחקנים: אסנת פישמן אלון אופיר (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) מירב גרובר גילת אנקורי לא גיל פרנק אלא המחליף שלו, שכחתי איך קוראים לו ועוד שחקן ששיחק את יהלי, הבן של מיכאלה- שכחתי את שמו הם היו מדהימים!!!!!! מירב גרובר היתה מעולה במיוחד וגם אלון אופיר כמובן. עכשיו גיליתי שאלון אופיר רב שימושי: גם יודע אנגלית מעולה(עם מבטא בריטי!), גם מנגן טוב, גם משחק מעולה וגם אקרובט! עכשיו תשאלו למה הוא אקרובט??? אחרי שהורגים אותו אז מזה תילתלו את הגופה שלו, עשו לה הכל : נר, זרקו אותה על הריצפה הרביצו לה... והרב שם לא מכירים אותו, רק אני וחברה שלי פאני "איזה מסכן!!!" ופאני טוענת: "טוב יש לו יתרון שהוא נמוך" אז חברים וחברות, הגענו לפרק השלישי: הסוף! ההשתחויה (ככה כותבים את זה???) זה אולי החלק האהוב עלי בכל הצגה, כל המרץ וההערצה לשחקנים יוצאת החוצה, פורקים את כל ההנאה שהרגשנו במשך ההצגה. כל השחקנים השתחוו אחד אחד ובשלב מסוים, מי הגיע??? ניחשתם נכון! אלוני! אני צעקתי צעקה שפאני נוהגת לכנות "צעקת היי פייב" ומחיאות הכפיים שלי היו כל כך חזקות שהן מילאו את כל האולם. ועד תחשבו, הינו בשורה רביעית,כך שאלון שם לב לצעקות שלי והסתכל עלי. כשבאה אחריו מירב גרובר להשתחוות, אני המשכתי למחוא כפיים ולא הסתכלתי על אלון ושאר השחקנים שעמדו בצד. ובכן, פאני טוענת שאלון הסתכל עלי והיתה לו שניה של אי וודאות כאילו שהוא חשב שאני מוכרת לו מאיפהשהוא. יש! יש! יש!!!!! אולי הוא זכר אותי!!! אני ופאני יצאנו מהתיאטרון שמחות ומסופקות אחרי הצגה טובה במיוחד, והתחלתי לתאר לפאני איך אני אוהבת את ההרגשה הזאת שאחרי הצגה, הרגשה עילאית כאילו אחרי 10 מנות של אקסטזי... ואז.. ואז... נחשו מה קרה??? אח, איזה מדינה ניפלאה זאת ישראל שהשחקנים יוצאים מאותה דלת של הקהל! אלון אופיר יצא ואני ממלמלת לפאני "אוי אלוהים.. אוי אלוהים..." והיא עונה "אינס תגידי לו משהו.... תגידי לו משהו" "מה להגיד לו?? מה???" אני עונה במתיחות "הוא פה ליד, אם לו תגידי לו משהו את תתחרטי על זה..." אני עדין חשבתי לעצמי מה להגיד לו והוא כבר הספיק לחצות את הכביש ולהיות בצד השני של הכביש. ואני, מתוך ידיעה שאני חיבת להגיד לו משהו בשביל לסיים את הערב צעקתי לו במהירת:"אלון!!!!" והוא מסתכל עליי תוך כדי שיחה בפלפון "הית מדהים!!!" והוא עושה לי תנועה עם היד של שלום מלווה בחיוך... ואני שכבר לגמרי היתי בהיי שיגעתי את פאני והיא מזכירה לי "תרגעי זה סך הכל אלון..." ולסיום אציג לטובתי שתי טענות: חברה שלי טניה שלומדת בתלמה באומנות פלסטית גם אומרת שהיא ראתה אותו כמה פעמים ושהוא שווה ז**ן והטענה השניה- פאני טוענת ש"עם כל האקרובטיקה הזאת הוא בטח מזה טוב במיטה.." קיצר, תלכו לראות את המורדים, גם הצגה מצחיקה, גם עם תוכן משמעותי וגם אלון אופיר...
אוקי אז ככה: אני וחברה של ישבנו בשורה רביעית באמצע ומסביבנו היו מלא מלא זקנים. היו כמה צעירים כי היה איזה בית ספר שלקחו אותו לראות את ההצגה, אבל הם ישבו בקומה למעלה ואנחנו בקומה למטה כך שאנחנו הינו מוקפות זקנים. ובכן, כמו שאמרתי אנחנו ישבנו בשורה רביעית באמצע ויכלנו לראות מצוין. ההצגה היתה מדהימה! הינו בהצגה עם השחקנים: אסנת פישמן אלון אופיר (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) מירב גרובר גילת אנקורי לא גיל פרנק אלא המחליף שלו, שכחתי איך קוראים לו ועוד שחקן ששיחק את יהלי, הבן של מיכאלה- שכחתי את שמו הם היו מדהימים!!!!!! מירב גרובר היתה מעולה במיוחד וגם אלון אופיר כמובן. עכשיו גיליתי שאלון אופיר רב שימושי: גם יודע אנגלית מעולה(עם מבטא בריטי!), גם מנגן טוב, גם משחק מעולה וגם אקרובט! עכשיו תשאלו למה הוא אקרובט??? אחרי שהורגים אותו אז מזה תילתלו את הגופה שלו, עשו לה הכל : נר, זרקו אותה על הריצפה הרביצו לה... והרב שם לא מכירים אותו, רק אני וחברה שלי פאני "איזה מסכן!!!" ופאני טוענת: "טוב יש לו יתרון שהוא נמוך" אז חברים וחברות, הגענו לפרק השלישי: הסוף! ההשתחויה (ככה כותבים את זה???) זה אולי החלק האהוב עלי בכל הצגה, כל המרץ וההערצה לשחקנים יוצאת החוצה, פורקים את כל ההנאה שהרגשנו במשך ההצגה. כל השחקנים השתחוו אחד אחד ובשלב מסוים, מי הגיע??? ניחשתם נכון! אלוני! אני צעקתי צעקה שפאני נוהגת לכנות "צעקת היי פייב" ומחיאות הכפיים שלי היו כל כך חזקות שהן מילאו את כל האולם. ועד תחשבו, הינו בשורה רביעית,כך שאלון שם לב לצעקות שלי והסתכל עלי. כשבאה אחריו מירב גרובר להשתחוות, אני המשכתי למחוא כפיים ולא הסתכלתי על אלון ושאר השחקנים שעמדו בצד. ובכן, פאני טוענת שאלון הסתכל עלי והיתה לו שניה של אי וודאות כאילו שהוא חשב שאני מוכרת לו מאיפהשהוא. יש! יש! יש!!!!! אולי הוא זכר אותי!!! אני ופאני יצאנו מהתיאטרון שמחות ומסופקות אחרי הצגה טובה במיוחד, והתחלתי לתאר לפאני איך אני אוהבת את ההרגשה הזאת שאחרי הצגה, הרגשה עילאית כאילו אחרי 10 מנות של אקסטזי... ואז.. ואז... נחשו מה קרה??? אח, איזה מדינה ניפלאה זאת ישראל שהשחקנים יוצאים מאותה דלת של הקהל! אלון אופיר יצא ואני ממלמלת לפאני "אוי אלוהים.. אוי אלוהים..." והיא עונה "אינס תגידי לו משהו.... תגידי לו משהו" "מה להגיד לו?? מה???" אני עונה במתיחות "הוא פה ליד, אם לו תגידי לו משהו את תתחרטי על זה..." אני עדין חשבתי לעצמי מה להגיד לו והוא כבר הספיק לחצות את הכביש ולהיות בצד השני של הכביש. ואני, מתוך ידיעה שאני חיבת להגיד לו משהו בשביל לסיים את הערב צעקתי לו במהירת:"אלון!!!!" והוא מסתכל עליי תוך כדי שיחה בפלפון "הית מדהים!!!" והוא עושה לי תנועה עם היד של שלום מלווה בחיוך... ואני שכבר לגמרי היתי בהיי שיגעתי את פאני והיא מזכירה לי "תרגעי זה סך הכל אלון..." ולסיום אציג לטובתי שתי טענות: חברה שלי טניה שלומדת בתלמה באומנות פלסטית גם אומרת שהיא ראתה אותו כמה פעמים ושהוא שווה ז**ן והטענה השניה- פאני טוענת ש"עם כל האקרובטיקה הזאת הוא בטח מזה טוב במיטה.." קיצר, תלכו לראות את המורדים, גם הצגה מצחיקה, גם עם תוכן משמעותי וגם אלון אופיר...
