המעט שהיה, היה נחמד.
לא הספקתי להשאר לחמשיית הנגנים מאחר ואני תלוי בתחבורה כדי לחזור, אז מי שהיה שם, ספרו איך היה. למרות הקול של הזמר שהזכיר לי את קמרון, הייתה לי ציפיה לשמוע יותר נגינה כמובילה של הכלל ולא בתור ליווי, הכנר היה אחלה. הפריעו לי הקהל בחוסר ההקשבה בזמן ניגון הסולאה, (באתם לדבר או להקשיב) מה שמעיד שלאנשים אין הרבה מושג ככל שזה נוגע לפלמנקו, מבחינתם פלמנקו זו גברת בשימלה אדומה עם קסטנייטות שרוקעת חזק על הפרקט, וכמה שיהיו יותר כאלו על הבמה ככה טוב. שרואים דברים כאלו מול העניים, אפשר להבין מדוע באלדי אולייר בחר בדרך הנגינה הממוסחרת. אנשים לא יודעים להקשיב או שאלה היו הרוב, או החלק הרועש שבהם. את מחיאות הכפיים ב"ברייק" שבאמצע הפנדנגו היה אפשר להבין, שאלה היו בעצם מי שלא הבין.. אני לא רוצה להשמע "תלונתי" מדי כלפי הקהל הישראלי, אבל יש לי איתו בעיה כבר המון שנים. אני לא אוהב אותו. במיוחד את אלו שכל כך שמחים בחתונה של הבת שלהם לשירים עם מלל כמו "ילדה אני אגרום לך להזיע עד שלא תוכלי יותר, ואם זה יכאב לך אני אדחוף עוד". לא משנה להם תכולת הקנקן, גם כשזו נערת ברבי שמוכנה שיגעו בה בכל מקום, כל עוד יש כפיים מסביב אז זה אומר שזה בסדר. כאילו שנלקחה מהם יכולת האבחנה. קהל שלא מקשיב כדי לבחון בעצמו. כאלו שהולכים בעיוורון גם כשזה נוגע בדברים אחרים, כל עוד יש משהו אחר שעושה את ההחלטות עבורם, גם כשזה לא מצלצל טוב, כל עוד זה הטוב של הרוב, זה טוב. עכשיו שנרגעתי.. מי יתן וירבו הופעות פלמנקו (דגש על נגינה נטו) ובכלל, שנראה הרכבים תוצרת בית ברמה המקצועית הראויה. אמן. אילליכה.