המון שאלות

[12345 היחידה]

המון שאלות

יש לי ילד בן 10 המגיב בהתפרצויות של כעס ואלימות בארועים מסויימים. אנו נמצאים בקשר עם פסיכולוגית כבר שלוש שנים, כשחשוב לציין שאין זה קשר רצוף וטיפולי, אלא פגישת ייעוץ לנו ההורים אחת למספר חודשים. הפסיכולוגית פגשה את בננו פעם אחת ולדעתה אין תועלת רבה בטיפול פסיכולוגי. היא נימקה את דעתה בכך שתפיסת המציאות שלו טובה, מצבו החברתי מעולה ועליו ללמוד להתמודד עם כעס ותסכול. עבדנו בדרך של חיזוקים חיוביים והצלחנו להוריד את מספר ההתפרצויות באופן משמעותי, אך ההתנהגות הזו לא נעלמה וחוזרת אחת לתקופה. עוד אנחנו יודעים שהסיבה להתפרצויות קשורה להיבט החברתי, כשהוא מרגיש שפגעו במעמדו מול הכיתה - עלולה לבוא התפרצות. אז, היום היתה התפרצות כזו - ובשיחה שערכתי איתו שאלתי האם הוא חושב שהוא יכול להתמודד לבד עם הנושא של המכות (כלומר, לא להרביץ) או זקוק לעזרה והוא אמר שהוא זקוק לעזרה אבל הוא רוצה פסיכולוג גבר. וכאן השאלות: האם נכון בניגוד להמלצת הפסיכולוגית להתחיל טיפול לאור השיחה שלי עם הילד? והאם פנייה לפסיכולוג דרך קופת חולים נשמעת הגיונית? האם זהו טיפול שווה ערך לטיפול פרטי? המלצות / הערות / הארות נוספות אם יש יתקבלו בשמחה וגם קצת עידוד לא יזיק. אני על הקרשים מהסיפור הזה. תודה מראש

 

[גרא.]

היחידה,להבנתי,התפרצויות האלימות

של בנך,הוא בהקשר חברתי,הכרוך מן הסתם בקונפליקטים על רקע זה עם ילדים מהכתה.ואילו בבית,ובסביבה הקרובה,כשהוא יחד איתכם,אין שום ביטוי לביטויים הללו.אם אכן זה כך,וודאי על רקע דבריה הנכונים של הפסיכולוגית,איני רואה כל רע בכך שאחת לתקופה, הנער מתפרץ,בעקבות ארוע חברתי כלשהוא,ובאותה הזדמנות,כנראה מפרק עוד המון מתח וכעסים שהצטברו אצלו במשך התקופה.כך גם מופיעים אצל כל זוג נשוי,בהכללה גורפת,מדי זמן מה, מתחים,עימותים ולעיתים עד כדי הרמת קול (לא יד)..וגם בכך אפשר לראות דווקא פונקצייה חיובית, מאותה בחינה של פירוק מתחים,כעסים ותסכולים מצטברים.יחד עם זה,אם הנער מדבר על אלימות פיזית בכתה,ממנה הוא סובל,ואשר בעטייה גם הוא מגיב באלימות..כאן חייבת להכנס לפעולה מחנכת בית הספר,ומעבר לכך,גם הנהלת בית הספר,כדי לטפל בדרכים החינוכיות המקובלות באלימות הקיימת,כנראה גם בכתתו של בנך.לכן איני בטוח כלל שבנך בכלל זקוק לטיפול פסיכולוגי.אבל אם את אינך משוכנעת שהוא אינו זקוק לטיפול.אולי משום שאני לא הבנתי מדברייך את עוצמת הבעייה,את יכולה לפנות בבקשה לטיפול לשירות הפסיכולוגי של העירייה,או הרשות המקומית בה את מתגוררת.בבית הספר, עובדת כנראה פסיכולוגית של השירות,ואפשר לפנות אליה לייעוץ.או שאת כבר עשיתם. מכל מקום בקופ"ח יש פסיכולוגים קליניים,המתמקדים מן הסתם בבעיות הרבה יותר אקוטיות מאשר הבעייה של בנך.ואין כמובן טעם וצורך להפנותו לפסיכיאטר. לכן,למה לא? פני באופן פרטי אם את באמת כל כך מוטרדת,לפסיכולוג חינוכי מומחה,המכיר היטב את רזי המערכת החברתית בבתי ספר.הוא יכול לעזור לבנך לא פחות טוב,מאשר פסיכולוג קליני..לבסוף,כפי שתמיד עולה,מאחר ועפ"ר ילדים מחקים את התנהגות הוריהם.וודאי שאין זה אומר שמי מכם אלים,אבל לעיתים תגובות של הורים במצבי לחץ חברתי,למשל וויכוח על תור,או אפילו סגנון נהיגה,קל וחומר,החשיפה הרבה שיש באמצעי התקשורת לאלימות,לפעמים כל אלה,גורמים ליד ה"קלה´ מדי של הילד..ולכן כדאי לחשוב גם על הכיוונים הללו.