המוות של אדארד

[arths]

המוות של אדארד

כשהורידו לראש בית סטארק את הראש אני הרגשתי ככה: א: שוק טוטלי. ב: חוסר יכולת לנשום למשך כמה שניות. ג: הלם קרב. ד: זיקפה, כי בכל זאת, זה היה כל כך סקסי... מה אתם הרגשתם כשקרה האירוע הסופר טראומטי הזה? בבקשה השיבו

 

[esfe]

א - ג

ד לא, כי אפילו לאהבה שלי לנד יש גבולות. ברצינות, זה היה הלם נורא חזק. הרגשתי את זה בפעם הראשונה, וגם בפעם השנייה, השלישית והרביעית. בשבילי זה היה אפילו יותר חזק מהחתונה האדומה (ואני מסתכן פה בחרם מצד אחותי). מי מלבד מרטין יבנה דמות כה טובה ומעוררת הזדהות כמו אדארד, יקח אותה מהצפון השקט לדרום הסוער, יסבך אותה בהדרגתיות בכל התככים הפוליטיים, יתן לנו לקראת הסוף תקווה (אצבעון ומשמר העיר, ה"מחילה" של ג'ופרי) ואז יגדע אותה בכזו אכזריות? בשבילי זה גם היה הרגע בו הבנתי איזה אוצר אני מחזיק בידיים. ההתמכרות החלה בערך 500 עמודים לפני, אבל הרגע הזה שבו סיננתי "עד שלא נוקמים את דמו של נד אני לא מניח את הספר!" היה הרגע שקבע שמכרתי את נישמתי למרטין. שנת לימודים מוצלחת לכולם!

 

[כריכרכה]

אבל רק הסתבכת ברשתו יותר

כי גישת ""עד שלא נוקמים את דמו של נד אני לא מניח את הספר!" תוביל אותך כמובן ממפח נפש אחד למשנהו.

 

[esfe]

כן, כבר באמצע הספר השני הבנתי

שאני לא הולך לראות את דמו של נד ננקם בזמן הקרוב. אבל אני לא סבלתי. מפחי נפש? כן, בכמויות. כשנד מת, כשתיאון כבש את ווינטרפל, כשטיריון נפצע, כשג'ון נאלץ לערוק, כשווינטרפל נשרפה, כל פעם שאריה כמעט והצליחה להגיע לאמא, כשסאנסה התחתנה עם טיריון, החתונה האדומה. אבל מעבר למפחי הנפש ולכאב השטחי, המיידי הזה, יש עלילה מדהימה שלא הייתי מפספס גם אם הוא היה הורג את כל הדמויות.

 

[בראנדון סטארק]

למעשה לא ממש התרגשתי. הסיבה:

בפרק הלפני האחרון של אדארד, שמתאר את הנפילה שלו והבגידה של אצבעון, הייתי בטוח שאדארד כבר מחוסל, ועיכלתי את הרעיון שהוא מת. אז כשגיליתי שהוא עדיין לא מת, זו היתה קצת "נפילת מתח". זו לא היתה בדיוק הקלה כי המצב שלו היה די על הפנים. כך שכשהוא מת באמת, כבר הייתי מוכן לזה נפשית ולא הייתי בשוק.

 

[Ancient Me]

שוק אבל מהסוג הטוב..

הרי זה ברור שאדארד היה בעצם הדמות המרכזית בסיפור וברגע שמרטין הרג אותו בסצנה מאוד חזקה זה היה די שוק אבל זה רק ריגש אותי כי הבנתי עם מה יש לי עסק: סופר ללא רחמים וזה מה שאני מאוד אוהב!! כמובן שהנחתי את הספר לכמה רגעים כדי לעכל אבל רק כמה שניות. לא שיש לי לב של אבן אבל ככה אני. בניגוד די גמור אליי... ידידה שלי נכנסה אליי לחדר בבכי זרקה עליי את הספר וסירבה להמשיך לקרוא!! כמובן שאחרי שהיא קצת נרגעה (שבועיים) היא חזרה אליי וביקשה חזרה את הספר. יש אנשים ויש (א)נשים

 

[כריכרכה]

צריך לערוך מחקר ולבדוק כמה כאב לב

מרטין הוסיף לעולם..

 

[esfe]

../images/Emo6.gif

מכיר את המושג כאב מתוק? מרטין נתן לי הרבה ממנו.

 

[Rare Force 1]

אני אסתפק בא'

שוק טוטאלי, תודה. כי הרי זה אדארד. דמות ראשית! הוא לא יכול למות! או שלא... ונורא אהבתי את הדמות הזאת. אני נשבע לכם שבמידה מסויימת הוא הזכיר לי את אבא שלי נורא, אז התחברתי אליו. היה עצוב, אבל רק הגביר את התמכרותי. לא בקטע של "בוא נחכה עד שינקמו את מותו", אלא פשוט סחף אותי עמוק לתוך הספר עד שעזבתי אותו רק לארוחות וכאלה. מה שגרם לי לסיימו בפחות מיום מרגע הגעתי לקטע שבו אדארד מת.

 

[Tiryon]

שוק טוטאלי...

ישבתי עם פה פעור בערך חצי שעה,וקראתי את הפרק עוד איזה שבע פעמים עד שקלטתי שהוא באמת הרג אותו!!

 

[אור2221]

הממ, בהחלט א-ג'

ד' לא, אולי כי אני אישה. היה ריגוש מסויים אבל יכול להיות שזו היתה תחושת חלחלה עמוקה. מותו בטרם עת של נד היה השוק הראשון, הוא היה המוות הראשון של מה שנראתה כדמות המרכזית בסדרה, הגיבור שאמור לנצח בסוף ןלסיים בפרק האחרון עם ילדיו וזאביו לצדו. אז זהו, שלא. עם מותו הגיעה ההבנה הפתאומית שאולי משהו בסדרה הזו לא עובד כמו בסדרות אחרות וגרם להחלטה לא להקשר לדמויות יותרר ממה שהמציאות מחייבת. אובדן היד של ג'יים, לעומת זאת, היתה מבחינתי לא פחות מפתיעה. בחתונה האדומה, כבר היו מספיק סממנים מקדימים להזהיר שמשהו שם לא כשורה.

 

[Tiryon]

אני ממשיך להתחבר לדמויות

גם אם הן ימותו,אני חושב שזה הכיף האמיתי להתחבר לדמות להכיר ולהרגיש אותו,ולכאוב את מותה.

 

[TheHock]

מזוכיסט ../images/Emo13.gif

 

[לוגיין אבלר]

אבל הוא צודק

 

[אדארד סטארק]

למען האמת,

השוק הראשון שלי הוא כשהרגו את ליידי. זה היה פשוט אכזרי.. ולא חשבתי שהם באמת יהרגו אותה. הייתי בטוח שרוברט יקשיב לנד וישחרר אותה, או שהם יבריחו אותה או יצילו אותה.. אבל היא מתה .

 

[שפרה כוכבית]

לי ספיילרו את החתונה האדומה, ../images/Emo10.gif

 

[לישקפה]

לוזוכרת.

מה שכן נחקק אצלי כטראומה הייתה כל החתונה האדומה. הכל התגלגל כמו כדור במדרון. הקטעים נקראו באותה נשימה. והשיא- כשתפרו לראשו של רוב את ראש זאב הבלהות שלו. אז קראתי את הפסקה אולי עוד 13 פעם.

 

[Tiryon]

חח גם אני.....פשוט לא האמנתי ואני

יושב וחוזר על הפרק ופשוט לא מאמין

 

[שפרה כוכבית]

א-ג

ד' קצת בעייתי מסיבות מובנות