המדריכה.

המדריכה.

היא פתחה בפניי את סגור לבה
היא סיפרה לי על מצוקתה הגדולה ביותר
אני הקשבתי,
אני אחזתי בחיבה בזרועה.
יום יומיים לאחר מכן
היא אמרה לי: "אוהבת אותך".
אבל אני
לא יכולתי כלל להכיל את מצוקתה.
אני
הרגשתי בתוכי כי נפשה קרה וחשוכה
לא היתה לי אהבה לתת לה
לא חיבוק, לא חיק חם.
ובימים הבאים,
הקנאות בה היא מאמינה באלהים הפרטי שלה ובאגדות התנ"ך
והאתיאיזם שלי, אמונתי במדע,
הביאו אותנו למסלול התנגשות.
אין כל סיכוי לידידות.
 
בשבוע שלאחריו נמנעתי מהשתתפות בשיעורים שלה

החלטתי למעשה להמנע מכל שיעוריה.
האם אני פוגעת בכך למעשה בעצמי ? יש כמובן חוגים חלופיים. האמת שכל השבוע לא ביקרתי במועדון, בבוקר שכבתי במיטה באיזו עייפות נפשית. והחוגים הם בבוקר.
איני מצטערת על תום הקשר עם המדריכה הזו. מלכתחילה לא היה פה כנראה סיכוי להתקרבות. היחס היה מורכב מאד. ומצדי היה פן של אי רצון, בצד הרצון הכללי לרכוש לי ידידים.
 
למעלה