המבין יבין
רציתי להגיד לך ש.. , שנדמה לי שזה נגמר בינינו.... אההה...לא , זה לא אתה , זו אני. פשוט...פשוט אני לא מצליחה לחשוב על עתיד ב"אנחנו" ולא בא לי סתם לבלבל לך את השכל. בא לי להיות לבד קצת. נמאס לי להתחשב בך כל הזמן , אתה לא קולט? זה תמיד אתה , הכל תמיד סביבך , כולם דואגים רק לך , ואיפה אני בכל העניין? כשמתקשרים אלי שאלה ראשונה היא :ואיך הוא מרגיש? אההה , טוב , את ילדה גדולה ואת כבר יודעת להתמודד איתו..." למה בכלל אני צריכה להתמודד איתך? נמאס לי לראות אותך דבר אחרון לפני שאני נרדמת ודבר הראשון בבוקר ולפעמים גם לחלום עליך וגם להתעורר באמצע הלילה בגללך , לדאוג שתאכל טוב , תשתה טוב שחס וחלילה לא תתפוס איזה חיידק או יותר גרוע דיכאון. יותר מדי קטנה לחשוב ב"אנחנו" , לא רוצה לקחת אותך בחשבון בחיי , במשפחה לעתיד , עבודה , ילדים. בסוף כל פנטזיה אתה צץ לי פתאום. אפרופו פנטזיה...אתה יודע כמה פנטזיות הרסת לי? למה כשכבר החלטנו לצאת עם אחרים , תמיד הלכת איתי , לא יכולת להישאר יום אחד , אחד! בבית? כדי להיות עם מישהו בקשר אני תמיד חייבת להציג גם אותך , כאילו איזה כרטיס צהוב. בחיי , למה אתה מסתובב אצלי בראש אתמול היום ומחר , תמיד?! תעזוב אותי בשקט ליום אחד. אחד! מה כבר ביקשתי?! כדי שלא נתראה ביום הזה , ושלא תיזכר בי ואני בך , שאוכל לאכול , לשתות , להסתכן , להרגיש , להתנשק , להתאהב , לרקוד , לעשן , לרקוד לרקוד לרקוד בלי שאזכר בך. יום אחד! רק יום אחד..אחד... נו , עכשיו אתה מבין שזה כן אתה ולא אני? אתה מבין? מיציתי אותך אבל אתה לא מיצית אותי. אני לא רוצה לגרום לך להרגיש רע עם עצמך , אבל אל תגרום לי עם עצמי - סך הכל אתה הגבר היחידי בחיי , "בבריאות ובחולי" אמרו הזרע והביצית פעם. אני כן משתדלת , כל יום מחדש ואתה כל פעם רק מקשה עלי , אני לא שונאת אותך , ממש לא..הנה עכשיו אני מרגישה אשמה. כבר אמרתי שאני יותר מדי קטנה לחשוב ב"אנחנו"? אני רוצה חופש , חופש , ח-ו-פ-ש , יום אחד חופש מהחתונה הקתולית הזאת. וזה לא אתה , זה אני.... פעם לפני מלא שנים כתבתי את זה...

ולפעמים זה עדיין כל כך רלוונטי.