המבטא המודרני
המבטא כפי שהוא קיים בעברית בת-זמננו הוא תוצר של נורמת מבטא של "עברית ספרדית" שהושפעה (לאחר שאומצה) גם מ"עברית אשכנזית", מערבית, וגם משפות אירופיות מסויימות. לאחר כמה וכמה עשורים (אולי קרוב יותר למאה שנה) של שימוש מחודש בעברית כשפה מדוברת, התייצב ה"קוקטייל" הזה של מבטאים והשפעות, ונוצרה "מסה קריטית" של דוברי המבטא הישראלי-מודרני כפי שאנחנו שומעים אותו בפי רוב דוברי השפה כשפת אמם.
כעקרון, מבחינה פונטית איבדה העברית המודרנית את הפונמות האופייניות לשפות השמיות, שנתחלפו בפונמות זהות הקיימות בשפות האירופיות. לכן, אין יותר במבטא הסטנדרטי ניגוד בין הזוגות הבאים:
א/ע ~ ʔ (א, "glottal stop")
ב/ו ~ V (למעט מילים זרות שבהן ו' זה עדיין W)
גּ/ג ~ G
דּ/ד ~ D
ח/כ ~ X (כ)
ט/ת/תּ~T
כּ/ק ~ K
ס/שׂ ~S
בתנועות - נעלם הניגוד בין תנועות קצרות לארוכות (לעומת ערבית, למשל, שבה הניגוד הזה קיים).