לאט - תואר הפועל.
לאיטי - הטייה של לאט?
לא עולה בדעתי עוד דוגמה של הטייה של תואר הפועל.
מה בדיוק הכלל במקרה זה? הרי האות "ל" אינה למד השימוש כמו בצירופים כמו "לעצמי" "לביתנו" וכו'.
אם כך נשאל אחרת- מה תפקידה של ל' השימוש במילה לאט?
הרי המילה "לאט" אינה פועל.
"הלכתי אט" - ברור.
"הלכתי לאט" - לא ברור.
מה הקשר לתוה"פ "לתומי"? יש לזה צורת נפרד? (הלכתי לתום?)
חוץ מלאיטי ולתומי, יש עוד דוגמאות?
תודה
יש תה"פ שנוצרו בעברית מחיבור בין אות יחס (ל/ב) ושם עצם מופשט
בעקיפין, במישרין, לחלופין, לחלוטין (דוגמאות שליקטתי מתוך מאמר של האקדמיה ללשון על סיומת הרבים ־ִין), למחצה, למשעי, למצער...
וכמובן רבים רבים כמו: ברצון, בשמחה, בכעס, בהפגנתיות, בקיצור, בדיוק...
אפשר לראות את הקשר בין שלושת המקרים שכולם בגזרת ע"ע:
אטט - בנפרד אט (תואר הפועל)
תממ - בנפרד תום (שם עצם)
בדד - בנפרד בדד (תואר הפועל)
 
קצת לא מסתדר שהראשון והשלישי הם תואר הפועל ולא שמות עצם כמו: לדרכי, להוותי, לעצמי וכו'; אך מי יודע? אי שם בעבר הרחוק הם אולי היו גם שמות עצם שנכחדו, ונותרו רק ההטייות שלהם בצירוף ל' השימוש.
אכן. שים לב שגם הדוגמאות שהבאתי מהאקדמיה ללשון הן כאלה
בעקיפין, במישרין, לַחֲלופין, לחלוטין – "לכל אלה משותפת תכונה בולטת: אלה מילים שאינן מציינות ריבוי של ממש, וצורת היחיד שלהן, אם היא קיימת, באה במשמעות אחרת".