הלכות פורים

[תקוות החיים]

הלכות פורים

הקדמה: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארת אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות וגרים, שמשמח לב האומללים האלו ודמה לשכינה שנאמר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (רמב"ם הלכות מגילה פ"ב הי"ז). חיוב קריאת המגילה וזמנה: חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולקוראה גם ביום. בלילה זמנה - מצאת הכוכבים עד עלות השחר. ושל היום - מהנץ החמה עד שקיעתה. אם לא יספיק לגומרה לפני שקיעתה קוראה בלא ברכה. מי שצריך לצאת לתפקיד בטחוני לפנות ערב, אם אפשר, עדיף שיקראנה בלילה כשיחזור, ואם יש חשש סביר שלא יוכל לקרותה אז - יוכל לקוראה ביום מפלג המנחה בלי ברכה. כמו כן, אם ביום פורים הוא צריך לצאת לתפקידו, ויש חשש שלא יספיק לקוראה ביום, יכול להקדים לקוראה מעלות השחר. מי שצריך לצאת לתפקיד בטחוני בפורים ולא יוכל לקרוא במגילה בשתי הקריאות אלא באחת מהן, ונתונה בידו הבחירה להחליט לאיזו מהפעילויות לצאת, של לילה או של יום - יעדיף קריאתה בלילה, בפרט כשמחליפו הוא מי שאינו שומר מצוות אשר אינו מעוניין ואינו קורא מגילה. ברכות המגילה לפני שקוראים במגילה מברכים לפניה שלוש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה ניסים" ו"שהחיינו". וביום - למנהג הספרדים - אינו חוזר ומברך "שהחיינו". למנהג האשכנזים מברך "שהחיינו" גם ביום. ולאחריה נוהגים לברך "הרב את ריבנו וכו`…" בציבור. כשמברך שהחיינו נכון לכוון גם על משלוח מנות וסעודת פורים. אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה - יצא. בכל מקרה שאינו מקיים מצוות קריאתה כראוי, כגון: שקוראה או שומעה ממגילה פסולה, או מגילה מודפסת, לא יברך. דיני קריאת המגילה קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב. אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה מפני כבוד הציבור. מכל מקום למנהג האשכנזים בשעת הברכה עומדים. קראה לסירוגין, דהיינו שפסק ושהה, ואחר כך חזר למקום שפסק, ואפילו שהה כדי לגמור את כולה - יצא. אף אם דיבר הקורא באמצע הקריאה - יצא. השומע, אשר לא שמע, אפילו מילה אחת, לא יצא. קראה מתנמנם, הואיל ולא שקע בשינה - יצא, אבל אם שמעה מתנמנם - לא יצא. מי שקשה עליו להמתין עד אחרי התענית - בפרט אחרי פעילות מבצעית, עדיף שישתה או שיאכל פירות אף יותר מכביצה, או שיאכל פת או עוגה פחות מכביצה ולא יקדים קריאתה מבעוד יום. מי שצריך לצאת לפעילות בטחונית, ולא יהא לו פנאי לשתות משקה חם ולאכול קמעא לפני יציאתו, יוכל לנהוג כבסעיף הקודם. משלוח מנות ומתנות לאביונים אחת ממצוות יום הפורים שתקנו חכמים היא מתנות לאביונים ומקורה בכתוב במגילת אסתר: "...ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". לכן בין איש בין אשה חייבים לתת שתי מתנות לשני עניים, ע"מ שיוכל להשתמש בהם לצורך הפורים. ואם לא נתן קודם לכן לשליח, ולא יוכל ליתן ביום הפורים, יתן בליל הפורים אף על פי שמצוותה היא ביום, והוא הדין לגבי משלוח מנות שיתן בליל הפורים אם אינו יכול ליתן ביום. שיעור המינימום המופיע בפוסקים הוא פרוטה לכל עני, אבל לכתחילה יש לתת שווי שיעור סעודת פת, שזה כשקל חדש לכל עני. מובן שראוי שלא להסתפק בנתינה זו ולהוסיף להרבות כהנה וכהנה. הנוסף על השיעור הנ"ל ניתן לתת מכספי "מעשר כספים". לכתחילה יש לתת את הכסף ביום הפורים ישירות לעני או קודם הפורים לגבאי צדקה אשר יחלקו את הכסף ביום הפורים. נתן צ`ק לעני ואין הוא יכול לפדותו או להמירו לצורך הפורים, לא יצא ידי חובתו. מי שאינו מכיר עניים יתן "מעות לאביונים" לפני פורים למי שיוכל ליתנם לעני ביום הפורים עצמו, אם לא נתן קודם הפורים ולא ביום הפורים עצמו יתננו לאחר הפורים לעניים. בשבח ריבוי הנתינה לעניים כתב הרמב"ם בהלכות מגילה פ"ב הי"ז: מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיהו נ"ז) להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. חייב לשלוח לחבירו שתי מנות, דהיינו שני מיני מאכלים, שנאמר "ומשלוח מנות איש לרעהו". שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לרעים משובח, ואם אין לו, מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים "ומשלוח מנות איש לרעהו". גם חיילים ובני ישיבה יכולים לנהוג כן ולתת את ארוחתם המוגשת לפניהם זה לזה ויוצאים ידי משלוח מנות. שיהיה לכול עם ישראל פורים שמח

 

[אץ קוצץ]

החלק הכי חשוב:

‏``מובן שראוי שלא להסתפק בנתינה זו ולהוסיף להרבות כהנה וכהנה``.. (;

 

[תקוות החיים]

השנה פורים משולש ( הלכות עדכניות)

תענית אסתר יום חמישי, י"ג באדר צום 'תענית אסתר', על שם הצומות שצמו היהודים כדי לבטל את גזירת המן וכדי לנצח במלחמה מול אויביהם. התענית מסתיימת בלילה, עם צאת הכוכבים. אך אסור לאכול קודם קריאת המגילה. פורים יום ששי, י"ד באדר קריאת המגילה בחמישי בלילה, אחרי תפילת ערבית, קוראים בבית-הכנסת את מגילת אסתר מתוך מגילת קלף. חשוב להקשיב לכל מילה במגילה. נהוג להרעיש בעת הזכרת שמו של המן הרשע, כדי למחות את שמו. גם בבוקר פורים קוראים את המגילה. במקרא מגילה חייבות הנשים כאנשים, למרות שזוהי מצווה שהזמן גרמה, זאת משום שאף הן היו קשורות לאותו נס, ומכיוון שאסתר מילאה תפקיד מרכזי בהתרחשות זו. משלוח-מנות בפורים שולח איש לרעהו ואישה לרעותה משלוח מנות. על כל אדם להכין לפחות שני מיני מאכל. אפשר לשלוח לשכנים ולידידים. אבל היפה מכול הוא לשלוח לעולים חדשים, חולים, קשישים וסתם אנשים בודדים וגלמודים, כדי לשמח את ליבם. מתנות לאביונים מצווה על כל אחד ואחד לתת בפורים צדקה לשני עניים לפחות. אם אין בנמצא עניים - אפשר להסתפק בהפרשת הסכום למטרה זו, ולתיתו לעניים מיד כאשר יתאפשר הדבר. בפורים חל הכלל: "כל הפושט יד נותנים לו". קריאת התורה בתפילת שחרית קוראים בתורה, ספר שמות, פרשת בשלח (פרק י"ז) - "ויבוא עמלק". תפילת "ועל הניסים" בתפילות העמידה (שמונה-עשרה) שבליל ויום הפורים מוסיפים את תפילת "ועל הניסים" בברכת "מודים", וכן בברכת המזון שלאחר הארוחות. משתה ושמחה זו המצווה הבולטת בפורים. במשך יום הפורים (השנה - בבוקר או בשעת צהריים מוקדמת) עורכים סעודה גדולה עם בשר ויין ושמחים "עד דלא ידע". מצוות היום בשמחה ולכן שותים יין יותר מן הרגיל, אך באופן שלא לבוא לידי קלות ראש ח"ו ולא לידי זלזול במצווה כלשהי ח"ו. איסור תענית והספד בחג הפורים ובשושן פורים אין אומרים תחנון, וימים אלה אסורים בתענית והספד. ממנהגי העם הילדים נוהגים להתחפש בתחפושות שונות ומשונות, והרבה טעמים ורמזים ניתנו למנהג זה. המבוגרים מחלקים לילדים דמי-פורים. מלאכה בפורים ביום הפורים ראוי להימנע מעבודה. בשלחן-ערוך נפסק שאין לעשות מלאכה בפורים, אך מותר לקנות ולמכור ולכתוב. לצורך פורים מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות. שושן פורים יום שבת-קודש, ט"ו באדר מכיוון שהיהודים שהיו בשושן הבירה קיבלו גם את יום י"ד באדר כיום נקם באויביהם והם נחו וחגגו בט"ו באדר, נקבע שכל הערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן-נון, יחגגו את הפורים ביום ט"ו באדר. יש כמה וכמה ערים כאלה, והבולטת שביניהן היא ירושלים שבה נחוג הפורים, על כל מצוותיו, ביום ט"ו באדר. השנה, חל 'שושן פורים' בשבת, ולכן גם בירושלים קוראים את המגילה ביום ששי, ואילו את משלוח-המנות והסעודה עורכים ביום ראשון. בשאר המקומות יום שושן פורים הוא מעין אסרו-חג.