הליך פיטורים
הליך פיטורים
שלום, אני עובדת בעמותה חברתית. לפני מספר ימים כשהגעתי לפגישת עבודה קבועה, במקום לקיים את ההדרכה הרגילה הודיעה לי האחראית הישירה שהוחלט שאני מפוטרת . לא קיבלתי כול מכתב התפטרות ולא מובן מה עלי לעשות מרגע זה והלאה מעבר לאמירה שלה לגבי שבועיים שבהם תסתיים סופית תקופת העבודה שלי. מעבר לרגשות הבלבול והפתעה שחשתי באותו רגע לא יכולתי להביע כל התנגדות מעוצמת הכאב . חשוב לציין שההחלטה על הפיטורים התקיימה בפורום סגור של 3 אנשים ללא כול ידיעתי ובלי שניתנה לי בכלל אפשרות לשמוע את הטוענות כלפיי ולהשמיע את הקול שלי בנדון. אני מרגישה שנערך לי משפט שדה אפילו ללא יכולת מצידי להשתתף בו. למעשה פורום השלושה הורכב ממנהל התחום (אדם שמעולם לא מצא לנכון להפגש איתי ) ורכזת ארצית שלפני כחודש נפגשתי איתה והבעתי תרעומת על התנהלות לא ראויה של הרכזת הישירה כלפיי. מאז הרכזת הארצית ביטלה פגישות משותפות מתוכננות איתי והרכזת. נקודה חשובה נוספת, למעשה מעבר לפגישות עבודה קצרות מועד עם הרכזת במשרד אין כול קשר בין המשרד לשטח. הצוות המקצועי שאני עובדת איתו באופן הדוק הינו צוות מתנדבים שלא שותף כלל בהחלטה (מעולם לא פגשו ודיברו איתם) והיה מופתע כמוני. אפילו לא טרחו להתקשר ולידע אותם בדבר ההחלטה שיש לה גם השלכות ישירות עליהם. אני נאלצתי עם כול הכאב והבלבול להתקשר ולידע אותם בנדון כאשר לי עצמי נודע יום לפני הפעילות. אני מרגישה התעללות נפשית מעבר לעינוי הדין. לא אכנס לספקולציות באשר לסיבת הפיטורין אבל ברור לי שכשם שהליך הפיטורין אינו כשר כך גם הטוענות כלפי. למעשה לא מגיעים לי כול פיצויים בעקבות הפיטורים . זהו החודש ה8 (לקראת סופו) לעבודתי אבל לא בפיצויים אני חפצה כי אם ביחס ראוי ובצדק. נראה שבעקבות השתלשלות העניניים אין על מי לסמוך, ושהאנשים ב"חלונות הגבוהים" הגם שכביכול הם עוסקים בצרכי החברה אין בי אמון בהם . הנקודה הכואבת ביותר היא שהתחום החברתי בנפשי ואני פעילה כבר מספר שנים. בעקבות התהליך הנדון השחירו את שמי כך שגם אם ארצה לעסוק בפעילות חברתית בגופים אחרים ישארו הפיטורים האלו כאות קין. פנייה לערכאות ציבוריות מפחידה אותי בגלל שמדובר בעמותה גדולה עם סניפים בכול הארץ מה גם שאין לי את היכולת הכלכלית והנפשית לקיים מאבק בנדון. אני מעונינת לכבס את הכביסה השחורה בפנים ולהחזיר לעצמי לפחות מעט מהכבוד העצמי שנלקח ממני. מדובר במקרה משפיל וכואב ביותר. העוול שנעשה אין להחזירו אך גם הלכה עימו התמימות, תכונה שלפי דעתי מאוד חשובה לעוסקים בסוגיות חברתיות. האמונה באדם היא זו שמאפשרת פעולה לשינוי
. אשמח ליעוץ באשר לזכויותי הבסיסיות וכיצד עלי לנהוג הלאה...
הליך פיטורים
שלום, אני עובדת בעמותה חברתית. לפני מספר ימים כשהגעתי לפגישת עבודה קבועה, במקום לקיים את ההדרכה הרגילה הודיעה לי האחראית הישירה שהוחלט שאני מפוטרת . לא קיבלתי כול מכתב התפטרות ולא מובן מה עלי לעשות מרגע זה והלאה מעבר לאמירה שלה לגבי שבועיים שבהם תסתיים סופית תקופת העבודה שלי. מעבר לרגשות הבלבול והפתעה שחשתי באותו רגע לא יכולתי להביע כל התנגדות מעוצמת הכאב . חשוב לציין שההחלטה על הפיטורים התקיימה בפורום סגור של 3 אנשים ללא כול ידיעתי ובלי שניתנה לי בכלל אפשרות לשמוע את הטוענות כלפיי ולהשמיע את הקול שלי בנדון. אני מרגישה שנערך לי משפט שדה אפילו ללא יכולת מצידי להשתתף בו. למעשה פורום השלושה הורכב ממנהל התחום (אדם שמעולם לא מצא לנכון להפגש איתי ) ורכזת ארצית שלפני כחודש נפגשתי איתה והבעתי תרעומת על התנהלות לא ראויה של הרכזת הישירה כלפיי. מאז הרכזת הארצית ביטלה פגישות משותפות מתוכננות איתי והרכזת. נקודה חשובה נוספת, למעשה מעבר לפגישות עבודה קצרות מועד עם הרכזת במשרד אין כול קשר בין המשרד לשטח. הצוות המקצועי שאני עובדת איתו באופן הדוק הינו צוות מתנדבים שלא שותף כלל בהחלטה (מעולם לא פגשו ודיברו איתם) והיה מופתע כמוני. אפילו לא טרחו להתקשר ולידע אותם בדבר ההחלטה שיש לה גם השלכות ישירות עליהם. אני נאלצתי עם כול הכאב והבלבול להתקשר ולידע אותם בנדון כאשר לי עצמי נודע יום לפני הפעילות. אני מרגישה התעללות נפשית מעבר לעינוי הדין. לא אכנס לספקולציות באשר לסיבת הפיטורין אבל ברור לי שכשם שהליך הפיטורין אינו כשר כך גם הטוענות כלפי. למעשה לא מגיעים לי כול פיצויים בעקבות הפיטורים . זהו החודש ה8 (לקראת סופו) לעבודתי אבל לא בפיצויים אני חפצה כי אם ביחס ראוי ובצדק. נראה שבעקבות השתלשלות העניניים אין על מי לסמוך, ושהאנשים ב"חלונות הגבוהים" הגם שכביכול הם עוסקים בצרכי החברה אין בי אמון בהם . הנקודה הכואבת ביותר היא שהתחום החברתי בנפשי ואני פעילה כבר מספר שנים. בעקבות התהליך הנדון השחירו את שמי כך שגם אם ארצה לעסוק בפעילות חברתית בגופים אחרים ישארו הפיטורים האלו כאות קין. פנייה לערכאות ציבוריות מפחידה אותי בגלל שמדובר בעמותה גדולה עם סניפים בכול הארץ מה גם שאין לי את היכולת הכלכלית והנפשית לקיים מאבק בנדון. אני מעונינת לכבס את הכביסה השחורה בפנים ולהחזיר לעצמי לפחות מעט מהכבוד העצמי שנלקח ממני. מדובר במקרה משפיל וכואב ביותר. העוול שנעשה אין להחזירו אך גם הלכה עימו התמימות, תכונה שלפי דעתי מאוד חשובה לעוסקים בסוגיות חברתיות. האמונה באדם היא זו שמאפשרת פעולה לשינוי