לעיתים קרובות
אני חייבת להודות שזה קשור להרבה דברים בחיי, היו תקופות, בעיקר כשיצאתי מהבית אי שם בתחילת שנות העשרים לחיי, שדיברתי עם הורי בממוצע פעם בשבועיים... היום אני מדברת עם אמא שלי לפחות פעם ביום, לרוב יותר, שיחות קצרצרות, החל מ"את יודעת איפה הפותח סתימות?" ו"אז תקני לי שני קופסאות שימורי תירס אני כבר אקח אותם ביום שישי" ועד "אז מה את אומרת כדאי לי לעשות לגבי הבעיה עם הבנק?" "טוב אני אודיע לך פעם הבאה כשאני עושה שיתוף בחווה, אני לא יכולה לקצור הכל לבד" וכל זה רק משיחות של אתמול
עם אבא שלי זה אחרת, כי הם לא גרים יחד... וכי אבא שלי לא גר בארץ... אז כל שיחה איתו קדושה... למרות שתכלס הוא מתקשר בתדירות ממש גבוהה, וכל שיחה איתו זה שעה לפחות. איתו זה יותר התפלספויות, סקירה היסטורית של תולדות המשפחה, תכנונים ודיונים על איך לבנות דברים, סיעור מוחות לגבי דברים שונים, ועידכון כל קורותיו מאז השיחה האחרונה וגם שתיים-שלוש לפניהן
שוב
(תפסיקי לצחוק שם את!
) היום כשיש מסנג'ר ושיחת וידיאו, צריך להסביר לו שזה שאני און ליין זו לא סיבה לשיחת נפש, כי אחרת, מבחינתו, יכלנו לדבר איתו 24 שעות ביממה... בכל מקרה, אין אצלנו קשר לתדירות המפגשים המשפחתיים. ובכלל קשה להגיד שיש אצלנו מפגשים משפחתיים מסודרים. אם יש מפגש, הוא לרוב ספונטני "בא לכן לבוא לאכול איתנו? טוב אני אוספת את ..... ואז אגיע אליכם בעוד עשר דקות תהיו מוכנות"....
כל כמה זמן אתן מדברות עם ההורים בטלפון
