הלוק לא עוזב?!

[רות בנדיקט]

אין לי מושג איזה "לוק" יש לי

מכיוון שאני קצת אקסצנטרית בהרגלי הלבוש שלי, ויש לי הרבה חצאיות וכובעים. לא אכפת לי אם חושבים שאני נראית דתיה או להיפך.

אולי תוכל לאבחן אלו מבגדיך נראים הכי דוסיים, כגון חולצות פולו מפוספסות או דגמ"חים בסגנון מכנסי שבת, ולבדוק מה יהיו התגובות כשתפסיק ללבוש אותם תקופה מסויימת.

ואם אתה חושב "כמו דתי" אז שיקפצו לך כולם, ככה פועל הראש שלך, מי שלא מתאים לו - או בעיקר, לה - אז לא מתאים לך.

אני מאמינה שבשלב כלשהו מתמוססת המודעות העצמית לחריגות הזו, שיתכן שהיא בעיקר בעיניך בלבד. יש לי הרבה חברים דתל"שים שלא משנה להם מה חושבים עליהם מבחינה זו, למרות שבעבר זה הפריע לחלקם.

 

[האלף השביעי]

זה לא רק הלוק זה בעיקר המהות

מבחינת לבוש אתה יכול למצא חילוני למהדרין, אולי אפילו סטייליסט בתשלום, שיאבזר אותך מרישא ועד סיפא.
לגבי התנועות והשפה, אתה יכול להתבונן על האנשים סביבך ולראות איך הם מדברים (עם הפה בללי תנועות ידים) איך יושבים (יושבים ולא מתפללים)
אם תתאמץ מאד תוכל אפילו לתרגל שליפה מהירה של קללות נפוצות, וכו'.

האם מכאן ולהבא אף אחד לא יזהה אותך כדתי? אני בספק גדול. יכול להיות שברחוב אף אחד לא יזהה אותך אבל בקשרים יותר אינטימיים זה שוב יצוף.

להיות דתי זה לא רק סט של מצוות ואמונות, זה עולם פנימי אחר, אופי אחר, ואת זה הרבה יותר קשה לשנות.

לגבי המהות הפנימית, נראה לי שעם השנים אנחנו משתנים קצת אבל זה תהליך איטי ואני חושב שהוא גם אמור להיות איטי.

חוץ מזה יש הרבה צדדים חיוביים באופי ובבתכונות של אנשים דתיים. אל תמהר לוותר על זה.
תסתכל על זה כיתרון ולא כחיסרון.
יש הרבה שדווקא מאד מעריכים דתלשים ולא רק בגלל הצעד שעשו כמו בגלל המטען שהם מביאים אתם.