יש פה עוד מישהו עם נדודי שינה כמוני? יש פה בכלל חיים בפורום הזה? דברו איתי הלילה... אולי נעשה מרתון של שירים עצובים או משפטים יפים? שיט... יכול להיות שאני מדבר כבר עם עצמי? בגילי? זה לא קצת מוקדם. . . . .
אתם יודעים. . . לפעמים נראה לי (במקרים מסוימים) שאנחנו מאוהבים באהבה, ברומנטיקה, במיחושים שבלב וכו` ולא ממש ב"מושא" אהבתנו, באדם שאיתנו, בדמות... אלא יותר בתחושות, ברגשות...
להיות שדרן רדיו, אני חזק במילים, בלהבין אחרים וגם בסתם צחוקים ודיבורים. . . אבל אז הבנתי שהחיים הרבה יותר גדולים ממילים ודיבורים... ועברתי לתחום המעשים. . . ות`אמת אני חושב שלא טעיתי, אני דיי שלם עם הבחירות שלי אפילו שלא כולם קלות. . . . כי מי אמר שהחיים קלים.
אני חושב שהכי מפחיד זה להתעורר כעבור 80 שנה, להביט לאחור ולהבין שבעצם חיינו רק ליד החיים האמיתיים שרק עברנו קרוב. . . שלא ממש מימשנו את עצמנו, את היכולות שלנו, את היעוד האמיתי שלנו! פחדדדד. . . .
רוצה לרקוד, רוצה לשיר, לפרוש כנף, לעוף מעל העיר ולשוב אל חושי. שוב להדליק את נשמתי ולבדי לדעת מה איתי, להציל את חיי. . . אתה יקר לי איך אסיים, הדף נגמר והקוו מתעקם... אוהבת אותך עוזבת אותך ממשיכה בחיי. . . .
