צועניה אדומה
New member
הלוואי.
הלוואי והייתי ספר פתוח עם מיליוני עמודים צבעוניים. היית מביט בי ויודע, מבלי שהייתי צריכה לפתוח את הפה לרגע. הכל היה כתוב.
היית תופס את המילים שעליי ומלפף אותן בעדינות סביב כפות הידיים שלך, מושך ומשחרר לסירוגין כמו ילד שנרפא בעיסוק.
בהתחלה הייתי כמו שטיח עבודת יד שנארג באהבה, עד שהייתי נפרמת לחוטים דקיקים ועדינים, כאלו שהיו מסקרנים אותך להתקרב ולגעת בעוד הם בוערים,
לחוש את החומר חי צמוד לעור שלך.
ובפעמים אחרות הייתי מאגר מים ששלטת בקצב הזרימה שלו, אם אטי או מהיר. היית שותה ומסתבן בי. חי ממני. היית זקוק.
ואולי וויסקי או סיגר משובח לעשן, כך הייתי מתערסלת בנוחות בתוך חום הפה שלך, מתענגת על כל שאיפה שאתה לוקח ממני, ומבקשת שוב פעם.
הייתי שחקנית תחת הבימוי שלך, הייתי כוכב זעיר במערכת הכוכבים שבה אתה המנהיג. הייתי שברי פלסטיק בפינת הרחוב שאור השמש שלך מחמם אותן.
ובכל פעם שהייתי, חייתי אותך ואותי עד כאב. עד שהייתי המפץ הגדול, בריאה חדשה של העולם.
הייתי ועודני.
הלוואי והייתי ספר פתוח עם מיליוני עמודים צבעוניים. היית מביט בי ויודע, מבלי שהייתי צריכה לפתוח את הפה לרגע. הכל היה כתוב.
היית תופס את המילים שעליי ומלפף אותן בעדינות סביב כפות הידיים שלך, מושך ומשחרר לסירוגין כמו ילד שנרפא בעיסוק.
בהתחלה הייתי כמו שטיח עבודת יד שנארג באהבה, עד שהייתי נפרמת לחוטים דקיקים ועדינים, כאלו שהיו מסקרנים אותך להתקרב ולגעת בעוד הם בוערים,
לחוש את החומר חי צמוד לעור שלך.
ובפעמים אחרות הייתי מאגר מים ששלטת בקצב הזרימה שלו, אם אטי או מהיר. היית שותה ומסתבן בי. חי ממני. היית זקוק.
ואולי וויסקי או סיגר משובח לעשן, כך הייתי מתערסלת בנוחות בתוך חום הפה שלך, מתענגת על כל שאיפה שאתה לוקח ממני, ומבקשת שוב פעם.
הייתי שחקנית תחת הבימוי שלך, הייתי כוכב זעיר במערכת הכוכבים שבה אתה המנהיג. הייתי שברי פלסטיק בפינת הרחוב שאור השמש שלך מחמם אותן.
ובכל פעם שהייתי, חייתי אותך ואותי עד כאב. עד שהייתי המפץ הגדול, בריאה חדשה של העולם.
הייתי ועודני.