כל ישראל אחים1
New member
הלב של שילת...
סיפור מהחיים (פורסם באתר כיפה), משהו ששווה לקרוא! עוד בוקר , כמו כל הבקרים. פחות או יותר, הכול אותו דבר . אני פוגשת את אותם אנשים ... את דניאל, ספיר , חן , יוצא לי לחשוב - כשאני נוסעת בחזרה הביתה- האנשים האלה, האם אני באמת מכירה אותם ? ככה התחלתי לחשוב מאז אותה השיחה שלי , עם חברתי לכיתה, שילת. בואו נסתכל על זה ככה: לפני שהכרתי אותה היא הייתה פשוט "סתם שילת" שיושבת בטור השמאלי , הכי קרוב לדלת ליד חן. שילת, עם השיער השחור , הבת של דינה ואחות של ... ככה ראיתי את שילת. כמובן שכולם ידעו, מי שצריך את שילת – היא תהיה שם בשבילו. אבל הם לא ידעו עד כמה. ביום רביעי בשעה תשע שילת התקשרה. "שלום, מור בבית ? אפשר לדבר איתה בבקשה?" – היא שאלה. "היי שילת , זו אני, ממצב ? מה שלומך?" וסתם דברנו, דיברנו על החצאית החדשה שהיא קנתה לאירוע של בת דודה שלה רינת, על המבחן הענק במתמטיקה , על המסיבה שהולכת להתקיים בפורים... דברנו, שיחה רגילה לחלוטין. פתאום, השיחה קיבלה משמעות אחרת כששילת ספרה לי על דוד. דוד הוא אח של שוהם מהסניף, ילד קטן בן 8 וחצי. תמיד ידענו שדוד שונה , ושוהם לא התביישה בו, דוד נולד עם בעיה ברגל ... רגל אחת הייתה לו רגילה ורגל אחד עקומה. זה לא הפריע לאף אחד , למה שיפריע? כולנו ידענו שאפילו שפיזית דוד הוא שונה, הוא הכי חכם ופיקח יותר מכולנו ביחד. שוהם תמיד דאגה לו , וחסר למי שהעז לומר משהו רע על דוד, "הלך עליו" – צודקת לא?! אפשר לומר שכולנו כיבדנו את דוד , אבל לא ממש הכרנו אותו ולא ידענו רבות על חייו. לא פלא שהופתעתי שכששילת ספרה לי ששבוע הבא הוא עומד לעבור ניתוח ברגל שלו, לצורך הכנסת פלטינה (נוספת!) הופתעתי לגמרי. לא, שילת לא ספרה לי את זה בשביל לרכל. " הלו מור , את שם? חייבים לארגן לו שהות נעימה , תקשיבי, אנחנו מחלקים את השבט לחמש קבוצות ..." והיא הממשיכה לתאר – " אנחנו מחלקים את השבט שלנו לחמש קבוצות , 3 בנות / בנים בכל קבוצה. נחלק גם את השבט של דוד ל-5 קבוצות , כבר בדקתי- 4 ילדים בכול קבוצה. כל יום קבוצה מאצלנו תצא עם קבוצה מהשבט של דוד לבקר אותו .. חייבים להחזיר כל אחד הביתה, הם בכל זאת ילדים קטנים ......" היא בקשה את העזרה שלי "מור, תוכלי לעזור ? צריך לאסוף כסף ולקנות אוכל, לדאוג למוניות ..." כמובן שהסכמתי , מצווה גדולה , למה לפספס? התחלנו בהכנות – חלקנו, מיינו , אספנו כסף , קנינו לו את הטרקטור הכי ענק מ-"חנות הצעצועים של זופי". ביום חמישי בערב לפני שיצאנו בפעם הראשונה לבקר את דוד הייתה לי שיחה מאוד מרגשת עם שילת. מה לא התגלה לי בה? שילת היא פשוט מלאך! כמה היא דואגת כמה היא עוזרת. כמה היא מאמינה ש- הכול לטובה , ומה שלא נראה ככה פשוט "מתחפש לו"... שילת התחילה לבכות. "את לא מבינה מור , יש כל כך הרבה אנשים שסובלים, ואף אחד לא עוזר להם .... את לא מבינה ...." מה אומר לכם, חברים יקרים ? שילת הזו פשוט זהב. בכול יום היא דאגה שקבוצה מסוימת תגיע לדוד. ביחד החזרנו אותם הביתה. קנינו לדוד את מה שהוא הכי אוהב, שילת ישנה איתו (כשאח של דוד לא הרגיש טוב ...) &nb
סיפור מהחיים (פורסם באתר כיפה), משהו ששווה לקרוא! עוד בוקר , כמו כל הבקרים. פחות או יותר, הכול אותו דבר . אני פוגשת את אותם אנשים ... את דניאל, ספיר , חן , יוצא לי לחשוב - כשאני נוסעת בחזרה הביתה- האנשים האלה, האם אני באמת מכירה אותם ? ככה התחלתי לחשוב מאז אותה השיחה שלי , עם חברתי לכיתה, שילת. בואו נסתכל על זה ככה: לפני שהכרתי אותה היא הייתה פשוט "סתם שילת" שיושבת בטור השמאלי , הכי קרוב לדלת ליד חן. שילת, עם השיער השחור , הבת של דינה ואחות של ... ככה ראיתי את שילת. כמובן שכולם ידעו, מי שצריך את שילת – היא תהיה שם בשבילו. אבל הם לא ידעו עד כמה. ביום רביעי בשעה תשע שילת התקשרה. "שלום, מור בבית ? אפשר לדבר איתה בבקשה?" – היא שאלה. "היי שילת , זו אני, ממצב ? מה שלומך?" וסתם דברנו, דיברנו על החצאית החדשה שהיא קנתה לאירוע של בת דודה שלה רינת, על המבחן הענק במתמטיקה , על המסיבה שהולכת להתקיים בפורים... דברנו, שיחה רגילה לחלוטין. פתאום, השיחה קיבלה משמעות אחרת כששילת ספרה לי על דוד. דוד הוא אח של שוהם מהסניף, ילד קטן בן 8 וחצי. תמיד ידענו שדוד שונה , ושוהם לא התביישה בו, דוד נולד עם בעיה ברגל ... רגל אחת הייתה לו רגילה ורגל אחד עקומה. זה לא הפריע לאף אחד , למה שיפריע? כולנו ידענו שאפילו שפיזית דוד הוא שונה, הוא הכי חכם ופיקח יותר מכולנו ביחד. שוהם תמיד דאגה לו , וחסר למי שהעז לומר משהו רע על דוד, "הלך עליו" – צודקת לא?! אפשר לומר שכולנו כיבדנו את דוד , אבל לא ממש הכרנו אותו ולא ידענו רבות על חייו. לא פלא שהופתעתי שכששילת ספרה לי ששבוע הבא הוא עומד לעבור ניתוח ברגל שלו, לצורך הכנסת פלטינה (נוספת!) הופתעתי לגמרי. לא, שילת לא ספרה לי את זה בשביל לרכל. " הלו מור , את שם? חייבים לארגן לו שהות נעימה , תקשיבי, אנחנו מחלקים את השבט לחמש קבוצות ..." והיא הממשיכה לתאר – " אנחנו מחלקים את השבט שלנו לחמש קבוצות , 3 בנות / בנים בכל קבוצה. נחלק גם את השבט של דוד ל-5 קבוצות , כבר בדקתי- 4 ילדים בכול קבוצה. כל יום קבוצה מאצלנו תצא עם קבוצה מהשבט של דוד לבקר אותו .. חייבים להחזיר כל אחד הביתה, הם בכל זאת ילדים קטנים ......" היא בקשה את העזרה שלי "מור, תוכלי לעזור ? צריך לאסוף כסף ולקנות אוכל, לדאוג למוניות ..." כמובן שהסכמתי , מצווה גדולה , למה לפספס? התחלנו בהכנות – חלקנו, מיינו , אספנו כסף , קנינו לו את הטרקטור הכי ענק מ-"חנות הצעצועים של זופי". ביום חמישי בערב לפני שיצאנו בפעם הראשונה לבקר את דוד הייתה לי שיחה מאוד מרגשת עם שילת. מה לא התגלה לי בה? שילת היא פשוט מלאך! כמה היא דואגת כמה היא עוזרת. כמה היא מאמינה ש- הכול לטובה , ומה שלא נראה ככה פשוט "מתחפש לו"... שילת התחילה לבכות. "את לא מבינה מור , יש כל כך הרבה אנשים שסובלים, ואף אחד לא עוזר להם .... את לא מבינה ...." מה אומר לכם, חברים יקרים ? שילת הזו פשוט זהב. בכול יום היא דאגה שקבוצה מסוימת תגיע לדוד. ביחד החזרנו אותם הביתה. קנינו לדוד את מה שהוא הכי אוהב, שילת ישנה איתו (כשאח של דוד לא הרגיש טוב ...) &nb