תראי....
אפשר להבין את שברון הלב, ההתלהבות, הפרפרים בבטן והריגוש...
השאלה היא מה את רוצה. האם אתה רוצה ללכת אחריו? האם יש לך מה להפסיד בבית? האם מסגרת הנישואין חשובה לך? מה יהיה אם בעלך יידע? כל אלה צריכים לבוא בחשבון כאשר בוגדים. לפי מה שקראתי פה הוא נעלם מידי פעם, לא מסמס - בקיצור משחק בך. אולי זה עושה לך את זה... אבל זה כבר עניין שלך.
מההתרשמות שלי את אינך מעוניינת לפרק את המשפחה, אבל בא לך להשתעשע קצת כי משעמם לך בחיי הזוגיות, כי את לא מוצאת עניין ןבגלל אלף ואחת סיבות שרק את יודעת, אלא שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה אולי זה נוח אבל זה גם ובעיקר סוציומטי.
דעתי היא (ואת כמובן לא חייבת להישמע לה...) שבי עם בעלך, שימי הכל על השולחן , אימרי לו מה קשה לך בזוגיות, שהיית רוצה יותר עניין ויחס וראי לאן זה הולך. מצאי לך משהו שאת אוהבת לעשות, חוג או העשרה, תהיי עסוקה תמלאי עצמך (ולא רק במטלות הבית) ותראי איך שפחות ופחות את חושבת עליו ומסמסת לו. ואת כל האנרגיות שאת מוציאה על הרגשות אליו, אם סימס או לא... תתעלי לבעלך, לילדים שלך, לבית שלך.
מה שנראה בחוץ נוצץ לא בהכרח זהב. אין מציאות בחוץ, וכל הנשואים והנשואות ש"ממורמרים" ובוגדים, משקרים קודם כל לעצמם ואחר כך לסובבים אותם.
רוצה להזכיר לך, שאת בחרת להתחתן , את בחרת את המסגרת שאת רוצה לחיות בה, אין בה מקום לפרטנרים אחרים, לגברים אחרים. זו המסגרת שאת חיה בה, תכבדי אותה ואת בעלך ואת עצמך, אלא אם כן, החלטת אחרת וזה בסדר, זה קורה לא רק לך. אבל את צריכה להחליט. אי אפשר להישאר במסגרת מסויימת ולסטות ממנה ימינה ושמאלה ולהצטדק, זאת נקראית בגידה, כן עם כל המשמעויות!!! בגידה בבעל, בגידה בילדים, בגידה במסגרת לה את שייכת, בגידה בעצמך (במוסריות, בערכיות ובחינוך שקיבלת... או שלא..).
ואחרי כל זה, אם החלטת שלא טוב לך בבית, שבא לך לחיות אחרת , אז תפרקי. למרות שזו כבר סוגיה בפני עצמה וזה לא פשוט בכלל, אבל יש כאלה שעושים את זה , יש כאלה שאחרי שיצאו מהבית גילו אושר ומוצאים זוגיות וכו'. ויש שאף חוזרים זה אל זה..
מצטערת אם כתבתי באופן שאולי עיצבן, כאב, או שאת לא מסכימה איתו , אבל את כתבת כאן ובטח מצפה לתשובות וזאת התשובה שלי.
בהצלחה.