הלב בוכה
אני נסערת רגישית . אני עובדת עם מישהי ממש חמודה שעד לא מזמן הערצתי אותה. ממש התחברתי אליה כי היא מתעניינת בי ומתלהבת כשאני מספרת לה משהו . אנחנו תמיד נוסעות ביחד לעבודה ובחזרה. עכשיו אני עובדת איתה כמעט חצי שנה . מאוד רציתי שניצא איזה סוף שבוע. היא מכירה אותי ויודעת שאין לי ממש חברות . כבר פעם אמרתי לה שאם היא תצא לאנשהו שתתקשר אלי. אח"כ שמעתי מעובד שכבר פוטר שזאת שאני מחבבת אמרה שעובדת אחרת (שכן היתה מציעה לי בעבר לצאת איתה אבל אני לא מחבבת את הידידים שלה) אמרה שזאת לא רוצה שאני יצא איתם. זה נראה י זהוי אבל הסקתי מזה שאני לא רוצה בלאגן מי כן צודק ומי לא. אמרתי לעצמי שאני יסתפק בזה שהיחסים שלי איתה טובים בעבודה ויש לי מזל . אלא ששמתי לב שעם הזמן העובדת החמודה הזאת , התחילה בהדרגה לקרוא לי סתומה לפעמים בצורה מעליבה ושתקתי לה. למשל היה רשום איזה פתגם על הכוס של הטיפים ולא הבנתי אותו . עכשיו היום היה שיא לדעתי. היום היא הודיעה לי שאני יתארגן מהר אם אני רוצה לבוא איתה כי היא קבעה להיפגש בתחנה מרכזית עם חברה שלה שמשם הם יסעון ביחד. סבבה לקראת סוף המשרמת אני ניגשת לקנות משהו בשביל עצמי , כשאני יודעת כמה זמן יקח לי להתארגן . תוך כדי רציתי להראות לה ציור שצייר העובד. היא התנפלה עלי . "מה את לא מפקידה את הכסף , אמרתי לך להפקיד , לכי תפקידי! היתה עצבנית . סבבה הלכתי . הי באה והתחילה להלחיץ אותי ואת העובד השני כשאני מסיימת את הספירה והיה חשש שיש לי חוסר בקופה. ואיך אני יכולה לסגור את הקופה כשיש עוד לקוחות לכן חיכיתי שנסיים את המשרת ואז אני ישעה ציק צק. קיצר לפתע הגיע לקוח למשרת אחרת שאני דלוקה עליו והיא יודעת את זה בוודאות. אני יודעת שהוא לא בשבילי ופגע בי מאוד . לקח ממני הללואה של 2500 שח ועד היום לא החזיר. אבל כשהוא הגיע עוד יותר נלחצתי והיא צועקת "מה את סתומה, את לא יודעת לספור". קיתר אפילו שלום לא יצא לי לומר לו והוא היה יכול לקחת אותי טרמפ. היא לחצה עלי,ודעתי נשללה. לא היה לי רגע לחשוב איך לענות לה. חברה שלה לא מעניית אותי. בסווף הלכתי הליכה מהירה שכל הדרך אני ממורמרת על איך שלא הלכתי בקצב שלי . הרי מה שהעדפתי זה להישאר או לפחות לא למהר, והיא הפעילה עלי לחץ חזק . בסוף כשהיא ממהרת , אני על סף העצבים פשוט נעמדתי. באותו הרגע היא הייתה מקדימה ואני כבר לא היה לי רצון לרדוף אחריה. כעסתי עליה מאוד. לה לא היה אכפת לה אם אני מאחורה העיקר להגיע לחברה הזאת ואני הייתי נורא עצובה. אחרי שהגעתי 5 דקות אחריה לא דיברתי איתה ונסעתי לבד . היא שאלה מה קרה ?שאני ישב איתה וממש לא רציתי! נכון שהיא צודקת לגבי זה שלא שווה בכלל לנסוע איתו , אבל הקטע של היחס שלה , שמנעה ממני לפעול באופן שלי נוח . הייתי שבויה שלה ככה הרגשתי . ומחר אני עובדת איתה. היא עוד תגיד לי בטח שאני אובססיבית וכל מיני. ולי יהיה קשה לבטא עצמי ולהסביר לה בצורה שהיא תבין שלא אהבתי את היחס שלה. תכלס למה לי לרוץ כשהיה לי זמן? אני מאוד עצובה...
למה קשה לי להגיד לה שהיא מלחיצה אותי או "סתומה" מעוררת בי עלבון.
אני נסערת רגישית . אני עובדת עם מישהי ממש חמודה שעד לא מזמן הערצתי אותה. ממש התחברתי אליה כי היא מתעניינת בי ומתלהבת כשאני מספרת לה משהו . אנחנו תמיד נוסעות ביחד לעבודה ובחזרה. עכשיו אני עובדת איתה כמעט חצי שנה . מאוד רציתי שניצא איזה סוף שבוע. היא מכירה אותי ויודעת שאין לי ממש חברות . כבר פעם אמרתי לה שאם היא תצא לאנשהו שתתקשר אלי. אח"כ שמעתי מעובד שכבר פוטר שזאת שאני מחבבת אמרה שעובדת אחרת (שכן היתה מציעה לי בעבר לצאת איתה אבל אני לא מחבבת את הידידים שלה) אמרה שזאת לא רוצה שאני יצא איתם. זה נראה י זהוי אבל הסקתי מזה שאני לא רוצה בלאגן מי כן צודק ומי לא. אמרתי לעצמי שאני יסתפק בזה שהיחסים שלי איתה טובים בעבודה ויש לי מזל . אלא ששמתי לב שעם הזמן העובדת החמודה הזאת , התחילה בהדרגה לקרוא לי סתומה לפעמים בצורה מעליבה ושתקתי לה. למשל היה רשום איזה פתגם על הכוס של הטיפים ולא הבנתי אותו . עכשיו היום היה שיא לדעתי. היום היא הודיעה לי שאני יתארגן מהר אם אני רוצה לבוא איתה כי היא קבעה להיפגש בתחנה מרכזית עם חברה שלה שמשם הם יסעון ביחד. סבבה לקראת סוף המשרמת אני ניגשת לקנות משהו בשביל עצמי , כשאני יודעת כמה זמן יקח לי להתארגן . תוך כדי רציתי להראות לה ציור שצייר העובד. היא התנפלה עלי . "מה את לא מפקידה את הכסף , אמרתי לך להפקיד , לכי תפקידי! היתה עצבנית . סבבה הלכתי . הי באה והתחילה להלחיץ אותי ואת העובד השני כשאני מסיימת את הספירה והיה חשש שיש לי חוסר בקופה. ואיך אני יכולה לסגור את הקופה כשיש עוד לקוחות לכן חיכיתי שנסיים את המשרת ואז אני ישעה ציק צק. קיצר לפתע הגיע לקוח למשרת אחרת שאני דלוקה עליו והיא יודעת את זה בוודאות. אני יודעת שהוא לא בשבילי ופגע בי מאוד . לקח ממני הללואה של 2500 שח ועד היום לא החזיר. אבל כשהוא הגיע עוד יותר נלחצתי והיא צועקת "מה את סתומה, את לא יודעת לספור". קיתר אפילו שלום לא יצא לי לומר לו והוא היה יכול לקחת אותי טרמפ. היא לחצה עלי,ודעתי נשללה. לא היה לי רגע לחשוב איך לענות לה. חברה שלה לא מעניית אותי. בסווף הלכתי הליכה מהירה שכל הדרך אני ממורמרת על איך שלא הלכתי בקצב שלי . הרי מה שהעדפתי זה להישאר או לפחות לא למהר, והיא הפעילה עלי לחץ חזק . בסוף כשהיא ממהרת , אני על סף העצבים פשוט נעמדתי. באותו הרגע היא הייתה מקדימה ואני כבר לא היה לי רצון לרדוף אחריה. כעסתי עליה מאוד. לה לא היה אכפת לה אם אני מאחורה העיקר להגיע לחברה הזאת ואני הייתי נורא עצובה. אחרי שהגעתי 5 דקות אחריה לא דיברתי איתה ונסעתי לבד . היא שאלה מה קרה ?שאני ישב איתה וממש לא רציתי! נכון שהיא צודקת לגבי זה שלא שווה בכלל לנסוע איתו , אבל הקטע של היחס שלה , שמנעה ממני לפעול באופן שלי נוח . הייתי שבויה שלה ככה הרגשתי . ומחר אני עובדת איתה. היא עוד תגיד לי בטח שאני אובססיבית וכל מיני. ולי יהיה קשה לבטא עצמי ולהסביר לה בצורה שהיא תבין שלא אהבתי את היחס שלה. תכלס למה לי לרוץ כשהיה לי זמן? אני מאוד עצובה...
למה קשה לי להגיד לה שהיא מלחיצה אותי או "סתומה" מעוררת בי עלבון.