הכתיבה

r o n35a

New member
הכתיבה

לא זוכר עצמי כותב ולא הרגשתי צורך לכתוב לאורך השנים הייתי עסוק בכתיבה עיסקית אקדמית בעיקר. וכך היה עד הכרותי את הפורום זוכר את הפעם הראשונה שבה כתבתי לא מהאינטלקט אלא מהלב. זוכר בודק כל מילה ,כל פסיק, מרגיש שהלב דופק לפני שלוחץ על שלח, ומשחרר משהו מאוד אישי לנחלת הכלל. והרגשתי טוב, אין לכם מושג כמה טוב. כמה לחץ השתחרר. כמה כאב יצא. ובודק כל תגובה ,ומחפש משמעויות ,ושואב עידוד, ובעיקר, מרגיש נקי. מגלה את תחושת החופש, הרפואה, נקיון הנפש שבהחשפות ,ואוהב זאת מאוד. וכותב את "קליאופטרה" ,וכותב את "לימור". לאורך תקופה מסוימת נמנעתי מלכתוב מסיבות שהיו חשובות לי מספיק כדי להקריב אהבה זו. היום עת כאבי בוחר להתיחד עם עצמי ופשוט , לכתוב.
 
תארת את זה כ"כ ברור יפה ונקי

אכן יש משהו קסום בפורום(אם יודעים להפיק ממנו רק את הטוב)- מחכה להודעה הבאה שלך...
- יפה לך הכתיבה.
 

יערית

New member
העולם שלך

העולם שבחרת לעצמך כ"מיפלט" מבורך מבחינתי,אם יש לך את המוזה הנכונה לכתוב,תמשיך ביצירה הזו.יצא לי להציץ בבלוג שלך,אהבתי את הכתיבה,לא תמיד צריך להיתמקצע, פשוט לכתוב מ-הלב
{זה משחרר ומעשיר}
 
לכתוב

אחד הדברים היותר מדהימים שאפשר לקבל כאן זה תרפיה בכתיבה. לא בהכרח בפתיחת הודעות, העניין הוא בדיאלוג. יש כאן שירשורים שיכולים למנף אותם לתהליך נהדר. משהוא כותב משהוא שנוגע, אתה מגיב, הוא עונה, אתה מגיב, וכך יש הזדמנות נהדרת לראות עוד צדדים של התהליך. צדדים שלא הינו רואים בדרך אחרת.
 
ואצלי

אני גיליתי שיש לי שגיעות כתיב רק כשהתחלתי לכתוב. לכי תביני...
 
למעלה