המון רחמים עצמיים אפשר למצוא שם בכתבה...
לדעתי אריק באמת הוציא קצת צד אחר שלו בכתבה, צד קצת(!) פחות שוביניסטי, צד שחושב שכן יש מקום לנקבה ונקבה זה לא סתם דומם כלשהו עם מקום לפורקן מיני כזה או אחר... יחד עם זאת, הוא גם מאוד מרחם על עצמו בכתבה, לדוגמא שהוא מדבר על הדובר(שהוא עצמו) ב''שיר ליעל''. לדעתי גם הוא לא כל כך מחזיק מעצמו, כי הוא אומר שאם הוא הטופ של המוזיקה הישראלית, אז נפלנו... לא יודע, קצת כאב לי שהוא אף פעם לא התחבר למאיר אריאל, בכל זאת יש המון דמיון... סה"כ כתבה יפה.