הכשלון של דנקנר

הכשלון של דנקנר

במשך כעשר שנים כמעט לא היה הבדל בין "מעריב" לבין "ידיעות אחרונות". מבחינה פוליטית שאפו שניהם "להתמרכז" ולהימנע מזהות פוליטית ברורה. במונחי החברה הישראלית, במיוחד כפי שהתגבשו בשנתיים האחרונות, גם "התמרכזות" כרוכה במידה לא קטנה של כוחנות, אטימות למעשי עוולה בשטחים הכבושים וקבלה ללא ערעור של גרסת הצבא והשב"כ. ובכל זאת, יש הבדל מהותי בין העיתון שאמנון דנקנר קיבל לידיו לבין העיתון שיצא מתחת ידיו של העורך החדש בחצי השנה האחרונה - עיתון ממנו סולקו מבטאי העמדות הביקורתיות, עיתון העומד בחוד החנית של הלאומנות הדמגוגית וה"פטריוטית" ומשגר את צה"ל למלחמות כיבוש "ביד חזקה ובזרוע נטויה". אולם על פי הנתונים המאלפים שפורסמו השבוע, התרגילים האלה לא הוסיפו קוראים ל"מעריב" אשר דווקא איבד כעשרה אחוז מקוראיו בחצי שנה האחרונות. מסתבר שישנם מקרים בהם "פופוליזם" אינו פופולרי כלל וכלל.
 
למעלה