לא אהבתי את הגישה שלה
"יכולתי לא לקום אליהם בבוקר" "יכולתי ללכת לבלות בזמן הזה" "יכולתי..." באותה מידה היא יכלה גם לא ללדת ילדים. בעיני, ברגע שהורים מביאים לעולם ילדים יש להם מחויבות לילדים האלה: להיות שם בשבילם, לטפל בהם פיזית ולטפח אותם נפשית ורוחנית. אבל אין להם מחויבות לוותר על חייהם עבור הילדים. אני חושבת שלאמא הזו שכתבה את ההודעה יש תחושה של הקרבה עצמית, היא מארגנת את כל חייה סביב הילדים, ואח"כ מתאכזבת כשהם לא מעריים את כל מה שהיא עושה. הם לא ביקשו ממנה לחיות באופן הזה, היא בעצם כופה את עצמה ואת כל הדברים שהיא עושהבשבילם ובמיוחד את הצורך בהכרת תודה. אני לא חושבת שילדים הם כפויי טובה מטבעם, אבל אני כן חושבת שאם את עושה מעצמך סמרטוט, אל תתפלאי אח"כ שמנגבים בך את הרגליים. הילדים שלי הרבה יותר קטנים משלה, ועדיין אומרים תודה כשאני עושה משהו בשבילם, משבחים את האוכל שהכנתי עבורם ושמחים כשאני איתם. אם ילד בגיל ביה"ס לא היה מרוצה מארוחה שהכנתי לו אחרי שביקש אותה במפורש, להבא הייתי מאפשרת לו לחמם בעצמו את האוכל בו הוא מעוניין כשהוא חוזר הביתה. הייתי עומדת לידו, מסבירה לו איך ומה, אבל נותנת לו לעשות את זה. יכול להיות שהוא זקוק לעצמאות הזו, ויכול להיות שהוא זקוק ללמידה הזו כדי לדעת להעריך מה שעושים בשבילו.
