הכרות ראשונה.....
יושבת לי עם חברה בקפה...כרגיל... מפטפטות על הא ודא וכן גם עליהם... פתאם היא שואלת.... "יש לך מחשב, נכון"?... "ברור שיש לי" "את מחוברת לאינטרנט"?..."ברור שאני מחוברת" "איפה את מצ´וטטת"?...."מה?? את מתכוונת משוטטת"... "לא, אני מתכוונת מצ´וטטת...בצ´אט"... אופסס...מילה חדשה...לא מכירה...חדשה בסביבה... החברה מסבירה לי מה זה ומלהיבה אותי, שיגעון. נו טוב...אני חייבת לבדוק...זו חברה עם ראש... אם היא אומרת...זה צריך להיות מעניין. באה הביתה...קדימה לעבודה... צעד אחר צעד, לפי ההסברים שלה...אני מגיעה... כתוב...הכנס שם...היא כבר אמרה שלא נכנסים שם בשם האמיתי....בחרתי מה שבא לי באותו רגע... אופסס...נפתח חלון...מצד ימין כל מיני מילים... כמו...שלך לעד...נסיכת הים...הגדול מכולם... לקח לי קצת זמן להבין שאלו הם הכינויים של... קרוב לודאי אנשים, כמוני שהמציאו להם ניקים. בהיתי במסך....מה עושים עכשיו??? שורות, שורות ריצדו מול עיני, במהירות.... לא הצלחתי להבין...מי, למה, איך??? אף שורה לא התאימה במילותיה לקודמתה... מי כותב למי?? מי מצליח להבין פה בכלל מילה??? איזו מהירות...איך הם מספיקים??? ישבתי ממול...קצת מתוסכלת...חשבתי על חברתי, וחשבתי לעצמי...מימה היא מתלהבת??? מה זה??? ואז גיליתי את השורה, שמיועדת לכתיבה.... סתם כתבתי...ערב טוב...ו...לא יאומן....ענו לי. זה וזו וההיא וההוא....התרגשתי כל-כך.... לקח לי עוד קצת זמן להגיב....ושוב הגיבו לי... פתאום הופיעה שורה אדומה...יווו, זה בשבילי... מה קרה?? למה זה אדום??? מה עושים עכשיו??? ההתלהבות גברה מרגע לרגע...זה באמת הולך... משום מקום, מישהוא לא מוכר מדבר אלי...אישית. יא אללה...מי זה??? איך הוא נראה??? איזו התלהבות... ישבתי לי ממול...מחפשת מילים לתגובות...מתלהבת כמו ילדה קטנה....אני לבד...עם עצמי...ורק המסך מולי. פתאום כאילו נכנסו בו חיים אמיתיים.... אנשים על אמת...שמדברים (כותבים) אלי...לא יאומן. ואיך לא ידעתי שזה קיים??? כולי התרגשות מהתגלית. שעות ישבתי מולו....לא יכולתי לעזוב...(גם אותו...האדום) עם כל שורה נעשיתי זריזה יותר....מבינה יותר. כל אחד גילה לי עוד פאטנט...עוד אפשרות... עולם שלם של אנשים מאותיות ומילים.... כולם פה...מולי...בבית שלי....בחדר שלי...במחשב שלי. בקושי רב ניתקתי עצמי ממנו...כן גם מהמחשב... חייבים קצת לישון...עוד שעתיים צריכה ללכת לעבודה. הייתי בשוק כשראיתי מה השעה.... וכמובן שלא יכולתי לחכות לסוף היום....לחזור אליו... ההוא שדיבר אלי....ההוא שבחר אותי מכל השמות שהיו. ו...כן...הוא היה שם גם באותו ערב וגם בערב שלאחריו... כבר לא רציתי סרט....גם לא ספר...כלום....רק אותו... את המחשב...ואת ההוא שחיכה לי על המסך, כל ערב במסירות. סודית נזכרת בתחילת הדרך....לפני שנתיים בערך. ואיך אתם הכרתם אותו??? את העולם הזה??
יושבת לי עם חברה בקפה...כרגיל... מפטפטות על הא ודא וכן גם עליהם... פתאם היא שואלת.... "יש לך מחשב, נכון"?... "ברור שיש לי" "את מחוברת לאינטרנט"?..."ברור שאני מחוברת" "איפה את מצ´וטטת"?...."מה?? את מתכוונת משוטטת"... "לא, אני מתכוונת מצ´וטטת...בצ´אט"... אופסס...מילה חדשה...לא מכירה...חדשה בסביבה... החברה מסבירה לי מה זה ומלהיבה אותי, שיגעון. נו טוב...אני חייבת לבדוק...זו חברה עם ראש... אם היא אומרת...זה צריך להיות מעניין. באה הביתה...קדימה לעבודה... צעד אחר צעד, לפי ההסברים שלה...אני מגיעה... כתוב...הכנס שם...היא כבר אמרה שלא נכנסים שם בשם האמיתי....בחרתי מה שבא לי באותו רגע... אופסס...נפתח חלון...מצד ימין כל מיני מילים... כמו...שלך לעד...נסיכת הים...הגדול מכולם... לקח לי קצת זמן להבין שאלו הם הכינויים של... קרוב לודאי אנשים, כמוני שהמציאו להם ניקים. בהיתי במסך....מה עושים עכשיו??? שורות, שורות ריצדו מול עיני, במהירות.... לא הצלחתי להבין...מי, למה, איך??? אף שורה לא התאימה במילותיה לקודמתה... מי כותב למי?? מי מצליח להבין פה בכלל מילה??? איזו מהירות...איך הם מספיקים??? ישבתי ממול...קצת מתוסכלת...חשבתי על חברתי, וחשבתי לעצמי...מימה היא מתלהבת??? מה זה??? ואז גיליתי את השורה, שמיועדת לכתיבה.... סתם כתבתי...ערב טוב...ו...לא יאומן....ענו לי. זה וזו וההיא וההוא....התרגשתי כל-כך.... לקח לי עוד קצת זמן להגיב....ושוב הגיבו לי... פתאום הופיעה שורה אדומה...יווו, זה בשבילי... מה קרה?? למה זה אדום??? מה עושים עכשיו??? ההתלהבות גברה מרגע לרגע...זה באמת הולך... משום מקום, מישהוא לא מוכר מדבר אלי...אישית. יא אללה...מי זה??? איך הוא נראה??? איזו התלהבות... ישבתי לי ממול...מחפשת מילים לתגובות...מתלהבת כמו ילדה קטנה....אני לבד...עם עצמי...ורק המסך מולי. פתאום כאילו נכנסו בו חיים אמיתיים.... אנשים על אמת...שמדברים (כותבים) אלי...לא יאומן. ואיך לא ידעתי שזה קיים??? כולי התרגשות מהתגלית. שעות ישבתי מולו....לא יכולתי לעזוב...(גם אותו...האדום) עם כל שורה נעשיתי זריזה יותר....מבינה יותר. כל אחד גילה לי עוד פאטנט...עוד אפשרות... עולם שלם של אנשים מאותיות ומילים.... כולם פה...מולי...בבית שלי....בחדר שלי...במחשב שלי. בקושי רב ניתקתי עצמי ממנו...כן גם מהמחשב... חייבים קצת לישון...עוד שעתיים צריכה ללכת לעבודה. הייתי בשוק כשראיתי מה השעה.... וכמובן שלא יכולתי לחכות לסוף היום....לחזור אליו... ההוא שדיבר אלי....ההוא שבחר אותי מכל השמות שהיו. ו...כן...הוא היה שם גם באותו ערב וגם בערב שלאחריו... כבר לא רציתי סרט....גם לא ספר...כלום....רק אותו... את המחשב...ואת ההוא שחיכה לי על המסך, כל ערב במסירות. סודית נזכרת בתחילת הדרך....לפני שנתיים בערך. ואיך אתם הכרתם אותו??? את העולם הזה??
