הכרה במעמד

[עמי שפירא]

הכרה במעמד

יצא לכם לחשוב מדוע משרד הבריאות נותן לתרפיסטים הכרה במעמד ולא רשיון טיפול? השבוע דיברתי על כך עם קלינאית תקשורת בעלת תואר דוקטור ( אני לא יודע אם היא מסכימה שאזכיר את שמה) והיא אומרת שמשרד הבריאות מפחד להתמודד עם נושא התרפיסטים בעלי ההתמחות הגבוהה שמה הם יהוו איום על רופאים להם נגיעה בתחום. מה דעתכם? האם לא הגיע הזמן שהמרבע"ים הפיזיו' וקלינאי התקשורת יפעילו לחץ?

 

[נגהויסבוך]

עמי לילה טוב...

יש לי הרגשה ששאלת שאלה רצינית של פוליטיקה ... אוף כל-כך מסובך ! ועם זאת כל-כך חשוב, לו רק היינו יותר פוליטיים ופחות נשמות טובות ...

 

[עמי שפירא]

לילה טוב גם לך.

ניתן להיות נשמות טובות כלפי המטופלים והסובבים אותנו ולעמוד על שלנו ואפילו להיות מרושעים כלפי הממסד ( לטעמי שילוב של BUSINESS WITH PLEASURE). אנו כל הזמן מייסרים את עצמנו האם אנו מספיק טובים ומקצועיים. האין עובדת "ההכרה במעמד" אומרת שלגבי הממסד הרפואי אנו חובבנים? מן הראוי היה שהארגונים המקצועיים של התרפיות השונות ישלבו ידיים בשאלה זו.

 

[fez1]

עמי , זה נשמע

כמו השייכות של המוסדות השייכים לנישה של " המוכר שאינו רשמי " - במשרד החינוך ...

 

[irisgh]

משרד הבריאות הוא כאילו

משרד של רופאים. היתר, בשבילם, הם מין משרתים מוזרים, שאפשר להפנות אליהם, לפעמים, אבל הם לא באמת חשובים.

 

[שרון מור1]

כבר

כתבתי תגובה עמוקה וארוכה ולצערי היא לא נרשמה. עם זאת- ברור כי השאלה היא פוליטית מיסודה. שוב חוזרים לנושא חוק המרפאים בעיסוק שחסר לנו כל-כך. פאן נוסף לעיניין הוא שההסתדרות לא ממש משתפת פעולה , והאקדמיה רואה את עצמה לא עוסקת בעניינים הקשורים לפרנסה, אך למעמד כן. כאמור הרבה אנשים הגישו מסמכים כדי לקבל הכרה במעמד. יש כיום רבים בעלי מעמד מוגדר, אך למעמד זה אין כל תוכן כי אינו מוכר בשום גוף רשמי. באשר להתאגדות מספר ארגונים יחדיו לצורך מאבק- מי כמוני יודעת עד כמה הדבר בעל סיכוי קלוש. ניסינו בזמנו לחבור עם קלינאיות התקשורת לצורך הבנות בסיסיות הקשורות בעבודה מול קופות החולים. מייד פרצה אי שביעות רצון גדולה מחלקי אוכלוסיה שלנו ושל הצד האחר. גם כאשר דובר על מצב של אינטרס משותף ועל כל צד מרוויח,השיתוף היה דל. צרה נוספת טמונה בעובדה שעם המרפאים בעיסוק כנראה חולה בפאסיביות תורשתית, מולדת וייתכן ממארת. כך, למרות שיש מי שמוכנים לעסוק במלאכת ביזוי הקודש הפוליטית, אין מי שייגבה, יתמוך או ירתם למשימות ממוקדות. ומעבר לכל האידאולוגיה, מאבקים דורשים כסף לא מועט על מנת לתת פרי, ויחצ"נות רבה עוד יותר. הם מצריכים עיתונות אוהדת, קהל שמבין מה רוצים וכיצד הוא ניזוק כאשר אין את המצב הרצוי, ועבודת שטח רבה. מאבקים זקוקים לסלוגנים תופסים, לאנשים בעלי כושר רטורי, כרזמטיים ומשכנעים גם כשהם מדברים שטויות... אני תומכת גדולה ברעיון, אך כדי שהוא יצא לפועל צריך יותר מדיון ברשת.(אגב, הכרה במעמדקשה לקדם כי התרגום הישיר יהיה במשכורת, שאף אחד במדינתנו הנאורה לא מעוניין להעלות...) ברכות הצלחה, שרון מור1

 

[שרון מור1]

שכחתי,

לכולנו רשיון ממשרד הבריאות לעסוק במקצוע. הבעייה היא באמת המעמד.