הכנה לכיתה אלף

[ליאת +]

הכנה לכיתה אלף

אני מסתכלת עליו (5 וחצי) והוא עוד כל כך רחוק מבית ספר ומכל מה שכרוך בכך. יש דרך להכין ילדים לכיתה אלף? (לדברים כמו: שמירה על ציוד, התארגנות, מטלות, מחויבויות). הוא אומנם ילך לבי"ס דמוקרטי אבל עדיין הייתי רוצה שילמד משהו... כיום אם יש מטלה מהגן (נגיד שזה מקביל לשעורי בית, וזה קורה אחת להרבה זמן) זה ממש עובר לו מעל הראש ובסופו של דבר אני זו שעושה את העבודה... יש אפשרות להכין ילד לכך? (ואני כמובן לא מדברת על קורסים למינהם, אלא ברמה הביתית).

 

[טלילה בעיצובים]

תמיד טוב להכין את הילד לחיים לא

רק לבית הספר. קיום מטלות וביצוע מחוייבויות מתאים תמיד. תעשי איתו רשימה של מטלות שהוא יכול/מעוניין לעזור בבית. כל עשייה מובילה במדבקת כוכב. בסוף השבוע או מתי שתקבעו תספרו את הכוכבים. אם זה 80% הספק או מה שתקבעו כהורים כמספק אתכם - תנו לו לבחור אחד מההורים לבילוי משותף.

 

[פלגיה]

נראה לי שלבית ספר דמוקרטי צריך

יותר הכנה מאשר לבית ספר "רגיל". כי בבית ספר רגיל חלק גדול ממה שהמורה עושה בכיתה זה סיוע בהתארגנות, שמירה על ציוד מטלות וכדומה. בבי"ס דמוקרטי מוטלת המון אחריות על כתפי הילד.

 

[צימעס]

ילד בן 6 בבי"ס דמוקרטי ובבי"ס רגיל

(בוודאי בכתה א, כשהילדים כולם מגיעים עם רקע דומה) מסוגל לאותו דבר. אני מצפה מהמורים גם בבי"ס דמוקרטי שיעזרו לילדים בהתארגנות.

 

[פלגיה]

אני לא יודעת איך כיתה א' בבי"ס דמוק

עד כמה נותנים לילד בחירה האם להיכנס לשיעורים, או לחלקם וכדומה. אם ניתנת הבחירה שלא להיכנס לשיעורים - אין מתי לסייע לילד בהתארגנות.

 

[צימעס]

למה לא?

התארגנות זה לא רק ללימודים עיוניים. מתן אחריות (עם ליווי) על אירגון לקראת פעילויות ואחריהן בהחלט מתרגל את "שרירי ההתארגנות". זה, כמובן, דורש נוכחות של מבוגרים לא-רק-בשעורים. אני רואה את הילדים שלי - מתלבשים, אוספים דברים בתיק לפני טיול בשכונה, מוציאים ניירות, טושים, ומספריים לפני חירוב הבית

, עורכים שולחן לארוחה (כולל צלחת נפרדת לירקות, לכל אחד את הכלי החביב עליו, וקנקן מים) וכו' וכו'

 

[ליאת +]

מסכימה עם צימעס

גם לי נראית מלאכותית האבחנה בין השיעור לבין מה שסביבו. אני חושבת גם שמרביתנו זוכרים מימי בית הספר המוקדמים את עניין ההתארגנות- את היום שאיבדנו קלמר או את הקושי להגיע לברזיה הגבוהה... דברים כאלה. הילד לומד להתמצא ולהסתדר בסביבה גדולה יותר שלא תמיד מותאמת ומכוונת אליו. מה שכן, ואולי בזה אני מסכימה איתך פלגיה, זה שיכול מאוד להיות שבבית ספר דמוקרטי הצוות מתרגם קשיי התארגנות לבחירה של הילד (זכותו לא להכנס לשיעור וכן הלאה), וזה באמת יכול להיות פספוס. אני מקווה שבקרוב אני אדע יותר על האופן שבו בית הספר "שלנו" מתנהל (בינתיים אני למדה שיש הבדלים עצומים גם בין בתיה"ס הדמוקרטיים עצמם).

 

[פלגיה]

כאמור, אני ממש לא מכירה

אני לא יודעת עד כמה יש נוכחות של צוות ועד כמה מבינים ש"לא נכנס לשיעור: יכול לנבוע מ"לא רוצה ללמוד" אבל גם מ"לא מצליח להתארגן כראוי". <וזה אחרי שנכוויתי קשות מ"גן זורם">

 

[wholeEd]

אפשר לצפות אבל זה לא תמיד קורה

מניסיון. חלק מההבדל עם בית ספר דמוקרטי הוא שאין מורה אחת לכיתה שיכולה לעזור בהתארגנות וכו' אלא שבוחרים שיעורים עם מורים שונים ולא תמיד יש קשר טוב בין כולם אז המורה רואה את הילד רק שעה ביום / שבוע ולא תמיד יש את מי שיעזור לילד להתארגן לקראת הליכה לשיעור שבחר. מעבר לזה - תלוי איפה - יש גם ציפיה של לקיחת אחראיות גדולה מצד הילדים. מה שאפשר לעשות אם יש לילד בעיה בזכרון והתארגנות זה אחרי שיש לו מערכת לעשות כרטוסים יומיים עם תמונות להזכיר לאיזה שיעור צריך להגיע. השבועות הראשונים יכולים להיות מאד קשים שאין מערכת וצריך לבחור ולילד אין מושג מה קורה. אם הוא בשל להבין שעון וקריאתו זה יכול לעזור. אני בטוחה שכל בית ספר הוא אחר ואני מדברת רק מנסיון של אחת.

 

[irisgh]

חוץ מזמן?

אני חושבת שיש איזו הבשלה שקוראת עם הזמן, אבל יש גם לימוד. הבשלה שקוראת עם הזמן: למשל, לפני שנה ידעתי שאם הוא יביא צעצוע לגן, אין ספק שיחזור בלעדיו. אחד מהשניים: או שהיה נותן לילד אחר במ-ת-נה (כמו שהם אומרים), ולא היה זוכר אפילו למי, או שסתם הצעצוע היה הולך לאיבוד. היום הוא מסוגל להיות אחראי על חפץ, ולהחזירו הבייתה. עדיין, אני פשוט מעדיפה להמנע מכל העניין... אבל אולי, על מנת לפתח אחריות, צריך דווקא לתת להם להתנסות באחריות כזו על חפצים, גם אם המחיר הוא שמדי פעם ילד לאיבוד. כנ"ל אפשר ללמד ילד להיות אחראי על התיק שלו. ברמת גן חובה -אפשר לתת לילד אפשרות להכין לעצמו את האוכל לגן. הבן שלי אוהב את זה, כי הוא יכול לבחור את מה שהוא מעדיף (שזה לרוב צ'ריוס או אקטימל.. מקסימום פרי) ולא את מה שאני מעדיפה (כריך עם טונה..). זה עובד יותר טוב עם ילדים שמתעוררים מוקדם בעצמם (למשל אילו שמעירים את אמא בשש בבוקר, כשאמא מתקשה מאוד לפתוח עיניים..).

 

[ליאת +]

לשמחתי הוא לא מתעורר מוקדם

ובגן יש ארוחת בוקר

אכן יש הבשלה במהלך השנה האחרונה, רק שנראה לי שההבשלה הטבעית היא מאוד מאוד איטית... כיום למשל הוא חולץ את הנעליים כשמגיעים הביתה ומניח אותן במקום, שוטף ידיים לפני הארוחה, מקפיד לכבות את האור כשיוצא מהשרותים- כל הדברים האלה באו לו מעצמו. לגביהם ממש ראיתי הבשלה- איך איפשהו בין גיל 4 לגיל 5 נפל האסימון. לפני כן היינו צריכות להזכיר שוב ושוב וגם זה לא תמיד עזר. לחכות שהוא יבשיל לגמרי.. זה כנראה תהליך ארוך וממושך. אבל אני מתחילה לחשוב גם (בהמשך גם לתגובה השניה לי כאן בשרשור) שגם אני צריכה מעט לשחרר ולתת לו לארגן לעצמו את הדברים גם אם זה כרוך בכך שהדברים יעשו פחות טוב. אני צריכה לחושב עדיין אילו תחומים אני יכולה/מוכנה לשחרר.

 

[ליאת +]

נתתן לי כמה נק למחשבה

טלילה- אכן. יכול מאוד להיות שיש מקום שהוא יהיה יותר אחראי בכלל לא רק כהכנה לכיתה א'. בזמן האחרון היו כמה דוגמאות שאני כבר הרצתי את הסרט קדימה לעוד חצי שנה ותהיתי מה יהיה- למשל בכל המקרים בהם מבקשים להביא לגן משהו, או שהוא רוצה להביא, או שהוא מתכנן לקחת סרט מסויים לביקור אצל סבא וסבתא- תמיד תמיד זה נגמר בכך שאני מזכירה- קונה- עושה מתכננת. כמובן שבמוצאי שבת האחרון אני היא זו שישבה והכינה משלוח מנות... לא ציפיתי ממנו שיכין הכל, אבל זה כלל לא עניין אותו! הוא לא היה מעונין לתרום בציור על כרטיס הברכה או בעיטור העטיפה או כל עאספקט אחר. כמובן שגם אני קניתי הכל וזכרתי באותו בוקר שזה גם יגיע לגן. סתם דוגמא למטלה קטנה- שמה שיצא ממנה זה שהיא נעשתה במאה אחוז על ידיי. כשאני חושבת על המטלות שיש בבית הספר- אני פשוט רואה שתהיה לי שנה הבאה שנה מאוד עמוסה...

אני צוחקת כמובן. אני ממש לא רוצה שאלה יהפכו להיות המטלות שלי. אני כבר יכולה לדמיין את עצמי רצה אחריו עם הילקוט, ועם העטיפה האדומה למחברת שרציתי במיוחד לקנות, ועם השיעורים וזה נראה לי לא לעניין. בית ספר דמוקרטי הוא אכן אחר. ראשית אני מקווה שיש פחות מטלות. הגישה הכללית היא אכן שהילד צריך לקחת אחריות, אבל אני מניחה ומצפה שזה בא גם עם יותר סבלנות מצידם לכך שמדובר בתהליך.

 

[noaagr]

הבשלה

נכון שתהליך ההבשלה הוא ארוך ואיטי אבל מהניסיון שלי עם שני ילדיי הבוגרים ישנו שלב שפתאום ישנה קפיצה, פתאום האסימון נפל וישנה התקדמות בכל התחומים. בדיוק היום דיברתי עם המרפאה בעיסוק על כמה שזה מדהים שההבשלה הזו שמגיעה היא בכל התחומים ומשפיעה אפילו על התחום הקוגניטבי. אצל בני הבכור זה קרה בגיל שש בדיוק (בחופש הגדול שלפני כיתה א') ואצל בני השני זה קרה ממש עכשיו בגיל 6:03. אני בהחלט הייתי מודאגת לגבי כיתה א' בשנה הבאה אבל היום אני רגועה יותר, אני יודעת שיהיה בסדר. ההתקדמות היתה גם בתחום הארגון, גם התחום החברתי, הרגשי וכמו שאמרתי הקוגניטיבי. פתאום מבינים דברים יותר לעומק, מבינים סיטואציות שונות, איך להתנהג ואיך לפתור בעיות. מדהים! אבל - אני לא אומרת שצריך לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לקפיצה הזו, בהחלט ניתן לעבוד על ארגון בחיי היומיום כהכנה לבית הספר. מה שאני עשיתי עם הילדים שלי זה לחלק כל מטרה ליעדים קטנים וביחד מתכוננים והולכים בעקבות היעדים. מצאתי שהמללה שפתית של המטרות ושלביהן עוזרות מאוד.וניתן להיעזר גם בעזרים ויזואליים כמו דף שעליו כתובים היעדים ומסמנים כל יעד שעברנו.

 

[ליאת +]

תודה על התשובה המעודדת

אם יש לך דוגמאות ל"מטרות" אני אשמח לשמוע. האם אלו היו מטרות של הילד או שלך?

 

[noaagr]

של מי המטרות?

שאלה טובה. מאחר שבשלב הזה הוא עדיין לא יכול היה להגדיר לעצמו מטרות, אני הגדרתי אותן על פי הצרכים שראיתי, אבל הן היו המטרות שלו במובן שהוא היה צריך להשיג אותן. בעצם, הכי נכון לומר שהן המטרות שלנו כי העבודה היא משותפת. אצלנו הקושי בהתארגנות היה כללי ולא רק בהקשר של בית הספר אז התחלתי בדברים קטנים ופשוטים הלקוחים מהיומיום. אם למשל הכנו כדורי שוקולד למשלוחי מנות, אז קודם כל הכנו את המצרכים בחוץ, אחר כך עבדנו של פי שלבי המתכון כשכל הזמן אני מדגישה מילולית את השלבים מה קודם מה אחר כך, מה כבר עשינו ומה עדיין צריך לעשות. וגם, היה לי חשוב להדגיש מדוע אנחנו עובדים לפי השלבים האלה ולא בבלגן על מנת לבנות את ההיגיון והצורך שבאירגון. במקרה של מתכון גם קל מאוד ללכת לפי שלבים כתובים כלומר גם ויזואלית וגם מילולית. דוגמה נוספת - כמו שהעלית. נוסעים לסבתא ורוצים להביא דברים לעשות שם. אז אני מזכירה מראש ומציינת למה צריך להכין מראש ולא לחכות לדקה האחרונה ונותנת עוד תזכורת בהמשך ובדרך כלל זה עובד, אבל בהחלט יש פעמים שהוא לא הכין ואז כבר מאוחר וצריך לצאת והוא מתעכב. אני לא מכינה בשבילו ואם הוא לא הספיק ואני ממש לחוצה בזמן אז נוסעים בלי ואני מסבירה למה ולפי דעתי גם זה חלק מהלמדה להתארגנות. אפשר לעבוד על התארגנות לפני ובמהלך פעולות יצירה, או עבודה בחוברת או סתם צביעה בדף ואז זה כבר דומה יותר לאירגון בכיתה. כמעט כל פעילות יומיומית היא הזדמנות נהדרת לתרגול התארגנות. כמו שאמרתי, זו התארגנות כללית, שמשליכה על יכולות ארגון בבית הספר. אני באופן אישי לא עבדתי על ארגון הקשור לבית ספר ישירות לפני כיתה א' אלא תוך כדי (למשל - לפני השינה יש טקס קבוע של בדיקת התיק, בדיקת הקלמר, שבהתחלה נעשה ע"י תזכורות שלי ושל טבלת חיזוקים אבל היום כבר נעשים באופן עצמאי לחלוטין). אני מצערת אם יצא לי מאוד דידקטי, אבל אני קלינאית תקשורת במקצועי ונושא האירגון מלווה אותי גם בעבודתי עם ילדים...

 

[פלגיה]

למה להצטער?

מאוד נהניתי לקרוא, והייתי שמחה אפילו ליותר פירוט (אולי כמאמר? מה דעתך?)