הכל קשור להכל
(אני הולכת קצת רחוק... תזרמו איתי) אנחנו חיים בתקופה מהירה ועצבנית. עידן הטלויזיה המסחרית, קליפים, סלוגנים, פרסומות וספינים. כולנו מושפעים מזה, זה ברור, אבל הילדים שלנו גדלים בתוך זה. הם לא גילו את הפרסומות בגיל 16 אחרי ילדות תמימה, הם רואים את זה מגיל שנה, זאת המציאות שלהם. ילדים שגדלו בבתים קפדניים ונוקשים הפכו להורים מתירניים ומשחררים. זכויות הילד חשובות יותר מהכל, והילדים יודעים את זה היטב ומשתמשים בזה. בכל מגזין הורים תראו כתבות על אובדן הסמכות ההורית, ועל חזרה לחינוך עם גבולות. העידן הפוסט מודרני משפיע על כולנו. הכל יחסי, הכל זה נרטיב, אין אמת אבסולוטית. אין טוב ורע, צודק ולא צודק. זה כל כך 1990 לדבר ככה. מה אנחנו, יצחק שמיר? אנחנו נגררים אחרי מה שמוכרים לנו בטלויזיה ובעיתונים שהופכים להיות צהובים יותר ויותר, ומתפטמים בטימטום. שמעתם על בר רפאלי וליאו? הראו את זה בחדשות ערוץ 2! איך פספסתם? זה חשוב! וראיתם את הכתבה על חייו העצובים של המחבל המתאבד? אני לא יכולה להגיד שאני מופתעת או מזועזעת ממה שקרה. אלימות זו אלימות. אני יכולה לראות איך הכל מוביל לשם. הורים וילדים מבולבלים, גבולות פרוצים. הכל מותר, הכל נרטיב. והסימנים מולנו כבר הרבה זמן. הבעיות שאנחנו חווים בכפר הן בעיות תרבותיות כלל ארציות שלא לומר כלל עולמיות. אבל כקהילה עם אג'נדה של צורת חיים מסויימת, כקהילה סביב בי"ס, אני רוצה לקוות שיש לנו יכולת לעשות אחרת. כל הנ"ל עלה לי בעקבות המחשבה העגומה, שאני יכולה לנחש כבר מהיום מי יהיו הפושטקים של עוד 8 שנים. דברים לא באים יש מאין. חינוך צריך להיות מגיל 0. זה לא זבנג וגמרנו, נעניש אותם ונסגור עניין. זה לעשות הכל כדי לגדל ילדים עם מצפן פנימי. עם מוסר פנימי. שמבינים טוב ורע. ויודעים לבחור. בחלומי אני רואה יישוב שמחליט ללכת נגד הזרם התרבותי המעוות, ושם חינוך אמיתי על ראש סדר היום:
העצמת הורים: לא יודעת איך. מחפשים ומוצאים. סבסוד הדרכת הורים לכל הגילאים, הרצאות, סדנאות באופן שוטף.
דחיפה של תכני בין אדם לחברו, מידות, מוסר וכל–מה-שאפשר-ללמד-ילד-כדי-שלא-ידפוק-מכות-בשביל-הבידור-או-יצפה-בזה-בכיף-יום-אחד בכל מוסדות החינוך – לא רק בי"ס. גם גנים. אולי הגיע הזמן להכניס רכז חינוך לגיל הרך שיעבוד עם הגננות ובשיתוף בי"ס ורכז הנוער והצופים על תוכנית ובניית שפה אחידה לא רק נגד אלימות אלא בעד לעשות טוב, ולתת משמעות לחיים שלנו. אני רואה גננת ומורה שעוצרת את השיעור, אפילו שלא נספיק את החומר, כי היתה מריבה בהפסקה וצריך לנהל את הסכסוך בצורה חכמה וללמד את הילדים איך להסתדר. אחרת זה חוק הג'ונגל. ידע אפשר לרכוש בכל שלב בחיים. אבל יש חלון הזדמנויות די צר שבו ניתן ללמד דפוסי התנהגות חברתיים נכונים.
(אני הולכת קצת רחוק... תזרמו איתי) אנחנו חיים בתקופה מהירה ועצבנית. עידן הטלויזיה המסחרית, קליפים, סלוגנים, פרסומות וספינים. כולנו מושפעים מזה, זה ברור, אבל הילדים שלנו גדלים בתוך זה. הם לא גילו את הפרסומות בגיל 16 אחרי ילדות תמימה, הם רואים את זה מגיל שנה, זאת המציאות שלהם. ילדים שגדלו בבתים קפדניים ונוקשים הפכו להורים מתירניים ומשחררים. זכויות הילד חשובות יותר מהכל, והילדים יודעים את זה היטב ומשתמשים בזה. בכל מגזין הורים תראו כתבות על אובדן הסמכות ההורית, ועל חזרה לחינוך עם גבולות. העידן הפוסט מודרני משפיע על כולנו. הכל יחסי, הכל זה נרטיב, אין אמת אבסולוטית. אין טוב ורע, צודק ולא צודק. זה כל כך 1990 לדבר ככה. מה אנחנו, יצחק שמיר? אנחנו נגררים אחרי מה שמוכרים לנו בטלויזיה ובעיתונים שהופכים להיות צהובים יותר ויותר, ומתפטמים בטימטום. שמעתם על בר רפאלי וליאו? הראו את זה בחדשות ערוץ 2! איך פספסתם? זה חשוב! וראיתם את הכתבה על חייו העצובים של המחבל המתאבד? אני לא יכולה להגיד שאני מופתעת או מזועזעת ממה שקרה. אלימות זו אלימות. אני יכולה לראות איך הכל מוביל לשם. הורים וילדים מבולבלים, גבולות פרוצים. הכל מותר, הכל נרטיב. והסימנים מולנו כבר הרבה זמן. הבעיות שאנחנו חווים בכפר הן בעיות תרבותיות כלל ארציות שלא לומר כלל עולמיות. אבל כקהילה עם אג'נדה של צורת חיים מסויימת, כקהילה סביב בי"ס, אני רוצה לקוות שיש לנו יכולת לעשות אחרת. כל הנ"ל עלה לי בעקבות המחשבה העגומה, שאני יכולה לנחש כבר מהיום מי יהיו הפושטקים של עוד 8 שנים. דברים לא באים יש מאין. חינוך צריך להיות מגיל 0. זה לא זבנג וגמרנו, נעניש אותם ונסגור עניין. זה לעשות הכל כדי לגדל ילדים עם מצפן פנימי. עם מוסר פנימי. שמבינים טוב ורע. ויודעים לבחור. בחלומי אני רואה יישוב שמחליט ללכת נגד הזרם התרבותי המעוות, ושם חינוך אמיתי על ראש סדר היום: