הכל צפוי והרשות נתונה
מי שמתעורר מבין שאין לו בחירה והחלטה ורצון כי אין מי שעושה, יש רק מחשבות
אבל המחשבות האלה בעלות תדר שגורמות לדברים להיות כפי שהם, המחשבות גורמות לתוצאות במציאות
והמחשבה מיד תופסת על התוצאות בעלות ואומרת- זה שלי, זה אני בחרתי, זה אני החלטתי
וזה פשוט לא הגיוני
 
מה שקורה לך בחיים קורה כי רצית, אחרת הוא לא היה קורה...
אותו דין לגבי קניית דבר כזה ולא אחר ואותו דין כלפי תאונה או מחלה
לכאורה מי היה רוצה להמעך בתוך מכונית וזה באמת מבלבל כל העניין אבל רק למחשבות
קרה שנפגעת בתאונה כי כך קרה, כלומר כך רצית. המילים מטעות.
 
אז איך המשפט התנכי נכון?
כי נתונה לך הרשות לבחור לכאורה בין המכנס הכחול לשחור
ומה שקנית בסוף זה מה שרצית והוא החלק הצפוי, החלק שקרה
כך לפחות אני מבינה את זה.
 
נושא מעניין מאוד. מתחבטת בו הרבה בעצמי.
מי בוחר? אף אחד, זה נבחר והמחשבה תופסת על זה בעלות.