זה היה כך בעבר...אולי טריגר
לוזו שלום,
היו לי תקופות בחיים שבהן היו טריגרים כמעט כול הזמן...
אחד הדברים שלמדתי בטיפול זה להפריד בין האוכל לרגש...זה נשמע אולי בלתי אפשרי - אבל ישנן דרכים לעשות את ההפרדה הזו...
זה ברור שטריגר ו/או פלשבקים עלולים להחמיר את ההפרעה...
הנקודה היא שהרבה פעמים אנחנו בורחות מהרגש אל האוכל כי זה 'יותר קל' להתמודד עם התעסקות אוכל מאשר התעסקות ברגשות...כי רגשות זה דבר מאוד כואב...
אבל הדרך המשמעותית על מנת להחלים היא כן לגעת ברגש, עם כול כמה שזה ג'יפה וכואב ומעצבן...אז אם יש לך טיפול פסיכולוגי, יש טעם לדבר שם על עניין הטריגרים.
דבר משמעותי נוסף הוא להיצמד בכול הכוח לתפריט שמקבלים מהדיאטנית - כי אז את יודעת שאת אוכלת 'כי צריך' וכי זה חלק מהטיפול, ולא על פי רגש כזה או אחר. ככל שתהיה מסוגלת להיצמד לתפריט נתון, כך תהיה לך יכולת לא ליפול עקב טריגרים...
טריגרים ישנם, ויהיו ...כי העולם הוא לא סטרילי והוא לא מורכב מאושר צרוף בלבד...
אז השאלה היא איך אני יכולה להיצמד לתפריט ולהמשיך בהקשבה לקול הבריא עם ובנוכחות טריגרים...
ולגבי השאלה למה יש טריגרים? - העולם שלנו מלא ברוע, באלימות וכד'...אפילו דבר כזה כמו טלוויזיה יכול להוות טריגר...
אני לא יודעת אם את סובלת מפוסט טראומה ומפלשבקים - אבל אם זה המצב, אפשר להתמודד עם הפלשבקים מבלי להחמיר את ההפרעה...
דרך אחת שעזרה לי להבין את הקשר בין טריגרים/פלשבקים לבין ההפרעה ולעשות בהדרגה הפרדה ביניהם הייתה לקחת דף חלק, לכתוב באמצעא את המילה 'אוכל' ומסביב כתבתי כל אסוציאציה (אפילו מה שנראה לי לא קשור) למילה הזו...על הדף כתבתי דברים והופתעתי בעצמי ממה שכתבתי...מהדף ההוא למדתי עד כמה בחיים שלי הטראומות של הילדות הן השורש של הבעיה...
אז חשוב שתביני (בעזרת טיפול מתאים) מאיזה רגשות את בורחת? עם מה בחיים שלך ההפרעה מתקשרת וכד'...
אחת התובנות לדוגמה, שהייתה לי, הייתה שההפרעה שימשה אותי על מנת להתמרד נגד השתלטנות של ההורים. בקטע של :'אתם מנסים לשלוט עלי? על הגוף שלי לא תשתלטו - כי אני זו שאקבע מה וכמה אוכל יכנס לגוף שלי...ברגע שתפסתי שזה 'מנגנון הפעולה', התחלתי תהליך של הפרדה של האוכל מהרגש...
כיום לא משנה לי מה קורה ברמה הרגשית - אני יודעת ש'צריך' לאכול, ולא נותנת לעצמי לדלג ארוחה ...אני מקווה שמה שכתבתי ברור כי אני עייפה מאוד...
לבשה.