הכל במשבר

תותית104

New member
הכל במשבר

שלום רב,
אני אמא חד הורית לשלושה ילדים גרה בישוב בערבה.
יש לי חבר שגר במרחק שעתיים נסיעה ואנו 8 שנים יחד.
אנו מתראים בסביבות אחת לשבועיים לפעמים אחת לשבוע.
אני עוברת תקופה מאוד קשה... הבת הגדולה קיבלה דיכאון, עם הילדה הקטנה אני מטוטרת לשנידר.. המצב הכלכלי קשה בגלל שאני צריכה לשלם פסיכולו ותרופות לקטנה במאות שקלים.
בעבודה לא טוב לי, בישוב לא טוב לי, המשפחה רחוקה.
לפתע גם בזוגיות שהיתה כמו נחמה לא טוב לי.
פתאום אני רגישה עד כמה הוא קמצן פעם זה לא היה חשוב לי הרגשתי שיש בו הרבה דברים טובים אחרים אבל היום לפתע הדברים הטובים התגמדו והדברים השליליים מקבלים עוצמה ומשקל .
אני עוברת תקופה כל כך קשה והוא לא נמצא שם בשבילי. ביקשתי ממנו שיתקשר יותר.... הסברתי לו שאני עוברת תקופה קשה ואני מרגישה מאוד לבד ושאני זקוקה לו, לתשומת לב שלו .... אני לא מבקשת שיבוא יותר זה קשה אבל לפחות שיתקשר בבוקר שיגיד מילה טובה אך ללא הועיל.
הוא אדם חם ומחבק אך עם זאת הכל לפי איך שנח לו ומתאים לו.
הוא יודע שיש לי הרבה הוצאות הוא אף פעם לא יבוא לסוף שבוע עם שקית עם אוכל. הכל כל כך בקמצנות .
אין בילויים, אין בית מלון, אין מתנות .....
ואני לפתע מרגישה כל כך בודדה, כל כך נזקקת, אני לא סוגרת את החודש, כל כך מבוהלת עובדת 120 אחוז משרה לא יכולה עוד.
אני כל כך עייפה וחסרת כוחות ואני לא יועת מה לעשות.
אתם יודעים מה זה להיות עם ילד בדכאון בבית? אתם יודעים מה זה לראות את הילד שלך שוכב במיטה כל היום ולא רוצה לעשות כלום? אתם יודעים מה זה לרוץ בהסטריה מהעבודה כי הילד רצה למות ואני מפחדת להשאיר אותה לבד..... ואז לשבת בבית עוד כמה ימים כדי לשמור עליה?
הלב נשבר...... ואז צריך לנסוע לשניידר כי יש עוד ילדה לטפל אבל אני לא יכולה לעזוב את הבית כי יש ילדה אחרת שצריכה השגחה ובתוך כל זה י עוד ילדה בגיל ההתבגרות שצריך להכיל אותה ולפרנס...... ולהיות חזקה בשביל כולם.... ולבשל.... לנקות.....אוי אלוהים אין לי כח יותר.
והוא לא שם... אתמול אמרתי לו בפעם החמישית שהוא לא שם בשבילי ושזה גורם לי לחשוב אם זה באמת הקשר שאני רוצה.
הוא בשלו.... אם מדברים בערב אין טעם לדבר בכל שאר היום....בסוף אחרי ויכוח הוא אמר כמו בשביל לעשות טובה אשתדל.
הוא כבר הבטיח בעבר.... אך לא עמד בזה.
אני רק רוצה להרגיש שהוא איתי שם ביחד ואני לא לבד בתוך כל התוהו ווהוו הזה שכרגע עובר עלינו.

אני מפחדת לסיים את הקשר כי אני מרגישה מאוד חלשה בתקופה שכזאת ועם זאת אני נפגעת כל כך מהיחס שלו וזה מוסיף לי עומס שאני לא זקוקה לו כרגע.
סליחה על ההודעה הארוכה.
אני ממש מרגישה אבודה.
תות
 
קודם כל חיבוק


את מתארת לחץ חיים גדול ומכביד וסוגר מכל הכיוונים, ודי מובן למה את נעצבת לגלות שאחרי 8 שנים אין לך רשת בטחון ותמיכה מבן זוג בעת משבר. את חווה אותו כאדם קרוב ואת מחפשת תמיכה והוא מאכזב.
אבל אני חושבת שמבחינתך כרגע, כשיש לך שני מוקדי אש כל כך מעמיסים ותובעניים בבית, הכי חשוב לגייס רשת תמיכה במקום מגוריך, ואם זה בלתי אפשרי אז אולי לשקול להעתיק את המגורים קרוב יותר למשפחה <אם היא תומכת> ולהיעזר בהם בשעה קשה. הילדה שבדיכאון - לא מטופלת תרופתית? נשמע מהתיאור שהיא במצב אובדני ובמקרים כאלה פסיכולוג לא תמיד מספיק. האם היא עדיין קטינה או שכבר עברה 18? איפה אבי הילדות? לא בתמונה כלל?

לגבי הקשר עצמו, נשמע שהוא קשר של פאן בשלט רחוק. את חיה את חייך ופעם בשבוע שבועיים באים לדגום אותך לכיף. היתכן שאתם תופסים את הזוגיות הזו לגמרי אחרת?
שבעצם יש לך שם יזיז של לונג ראן ולא בן זוג? בכל מקרה, כאמור אני חושבת שזה לא הזמן להתעסק איתו ולהשקיע אנרגיות שיש לך מהן בצנעה במשהו עקר כמו התעסקות באכזבה ממנו. את כרגע באמצע קרב מאסף על הילדות שלך. מי שלא שם בשבילך - תבואי איתו חשבון כשיעבור הזעם. כעת איספי כל דבר שיכול לתרום ולעזור לך להתמודד. סנני כל דבר שלילי ותתמקדי בכל יום ביומו.
בשביל תמיכה מורלית - אני כאן
.

ימים קלים ורגועים ובריאות לילדות
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
"אני רק רוצה להרגיש שהוא איתי שם ביחד"

ואני כל כך רוצה להרגיש שאני חי באירופה. מזג אוויר קצת אפרורי. בתים מהמאה התשע עשרה, שדרות רחבות ידיים עם עצים ובתי קפה שישבו בהם פילוסופים צרפתיים.

אבל אני לא חי באירופה. אני חי בישראל.

----

"אני רק רוצה להרגיש שהוא איתי שם ביחד". אבל הוא לא.

איך את יכולה להרגיש משהו שלא קיים?

אני חושב שלעת הזו הוא אכן נטל ולא מוסיף כלום לחבילה המורכבת שאת נמצאת בה.

יתר על כן, הוא תופס את המקום של מישהו שכן יכול להיות שם. זה לא שאני מבטיח לך שאם תיפרדי ממר "לא בא לי" תמצאי מישהו אחר, עכשיו ומהר.

אבל אני כן מבטיח לך שאם לא תיפרדי ממנו, בוודאות לא תמצאי אף אחד ותישארי עם הרצון בלבד.

חיבוק חם והרבה בריאות והצלחה עם הילדים ועם עצמך!
 

גארוטה

New member
אני לא בטוחה

שהבעיה האמיתית היא אכן "זוגיות במשבר". נכון, זה הפורום ונכון שאת מתארת כאן כאב שנובע ממערכת
יחסים אבל לדעתי הבעיה היא העומס הרגשי, הכלכלי והנפשי מכל מה שאת וילדייך חווים בתקופה האחרונה
שאותו את משליכה על מערכת יחסים שאם אני מבינה נכון שום דבר בעצם לא השתנה בה אלא רק בראיה שלך
בעקבות מה שאת עוברת.
8 שנים של יחסים שהם די בשלט רחוק עם ביקור קצר של פעם בשבועיים ושום דבר מעבר, הם אם לומר את האמת, לא לגמרי
יחסים שאפשר לכנות כזוגיות. נכון, אולי זה מתאים לשניכם, אולי זה הנסיבות, אבל לקרוא זוגיות למי שאת מחליפה איתו פעם ביום
רשמים בשיחת טלפון, שבא לביקור פעם ב.. שלא שותף לחיי היום יום, לפרנסה, לחינוך הילדים, לכלום בעצם, זה לגמרי בריחה מהאמת.
אנחנו לא יודעים מהתיאור שלך איך הקשר שלו עם הילדים שלך,
כמה הוא מכיר אותם,
האם מותר לו להביע דיעה/להתערב בחינוך שלהם,
אם הם אוהבים ומקבלים אותו, אם יש לו קשר פעיל איתם בשבועיים שהוא לא נמצא.
כל הפרטים האלה היו יכולים לשפוך הרבה יותר אור על המצב בנוסף לשאלה אם הוא בכלל פנוי ואם מה שאת מבקשת ממנו בכלל אפשרי מבחינתו.
בתכל'ס, הוא נשאר אותו הבנאדם שהוא היה קודם שהיה לך טוב איתו, זה רק שהצרכים שלך השתנו ולכן אני לא חושבת שעכשיו זה הזמן
לסיים את מערכת היחסים איתו, לא כרגע שאת במצב הזה ולא עכשיו כשאת צריכה אפילו את המעט שהוא כן נותן. כשהכל יהיה מאחריך, ואני מאחלת
לך שזה יהיה בקרוב, תתפני לטפל גם בכך.

אני מצטרפת להצעה להיעזר בסביבה הקרובה במושב, להיעזר במשפחה ובכל מי שאפשר כדי להוריד מעלייך מעט מהעומס,
לפעמים צריך רק לבקש עזרה כדי לגלות שיש הרבה שמוכנים לתת אותה.

בהצלחה רבה
 

תותית104

New member
תודה לכולם

לשאלותיכם כן, הבת מטופלת תרופתית והיא הולכת לפסיכיאטר.
הגרוש גר בצפון הוא משתתף בחצי מההוצאות עם זאת קשה לעמוד בעומס הכלכלי.
אני מסכימה עם הנכתב כי בעצם כלום לא השתנה בזוגיות ובעצם מה שהשתנה זו אני.
הילדים שלי מאוד אוהבים אותו והוא אדם עם הרבה סבלנות וחום אליהם.
נכון שדיברתי רק שלילי עליו אבל בהחלט יש בו הרבה דברים טובים אך לצערי לפתע הם מתגמדים והדברים הפחות טובים מקבלים עוצמה ודגש רב יותר.... לא יודעת למה
אנו כן רואים אחד בשני בני זוג לכל דבר ועניין וכנראה בגלל זה גם אני מתאכזבת מאוד כי זה לא שביקשתי ממנו כסף, לא ביקשתי שיבוא יותר ביקשתי שיתקשר יותר, שיתן לי תחושה שיש לי כתף ואוזן קשבת.
מאוכזבת כי כשהבת זוג שלך עוברת תקופה כל כך קשה אתה אפילו לא מציע עזרה כלכלית או נפשית ויש לו יכולות כלכליות מכובדות.
אני רק מחכה שהתקופה תעבור ואז אקבל את ההחלטות כרגע אני רובוט שעובד על אוטומט.
תודה לכם.
 

סטנגה Joe

New member
שינויים

נראה שהמקום שבו את נמצאת לא טוב לך.
לא מקום המגורים ולא עם החבר.
אולי כדאי להתחיל לחשוב על שינויים ולא לחשוש מהם.
 

סטנגה Joe

New member
פעם לימדו אותי

שאם עולים על האוטובוס לחיפה תמיד נגיע לחיפה.
אם רוצים להגיע למקום אחר חייבים להחליף אוטובוס.
 

nirity1

New member
אני חושבת שאת צריכה לקבל

שזה מה שהוא. והוא לא הולך להשתנות
היתה לכם מערכת יחסים שעבדה עבורכם . מה שהשתנה עכשיו זאת את ונסיבות חייך
אני לא בהרכח הייתי מחסלת את מערכת היחסים , רק מבינה שהיא בערבון מוגבל . ומתייחסת אליו כך בהתאם
מה שכן , נשמע שאת מוצפת ולגמרי לבד
האם יש לך משפחה שאת יכולה לפנות אליה ? האם מעבר זה רלוונטי ?
 

אייבורי

New member
משתתף בצערך

אכן נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה כלל.

אני חושב שמשברים, הכאב והצער שהם מביאים יכולים לשמש
כמנוף לשיפור החיים.

בחרת לגור בישוב שכוח אל, המשמעות שלו זאת בדידות
אולי זאת הזדמנות לבדוק את ההחלטה הזאת שוב.
בחרת בזוגיות תודעתית של פעם בשבוע\שבועיים
אולי זאת הזדמנות לבדוק את ההחלטה שוב.
בחרת לטפל בילדה בשניידר ולא בבית חולים קרוב, אולי כדאי לבדוק את הההחלטה שוב.

אני חושב שכדאי להשתמש ב'קושי הזה לשפר את החיים שלך.
כמו שמריוס אמר
הזוגיות שלך איננה מהווה יתרון אלא נטל ותופסת מקום של זוגיות אפשרית אחרת.
 
מעל הכל מגיע לך חיבוק גדול|נחמה את עוברת תקופה מאד לא פשוטה כמעט ללא תמיכה: הילדים שלך זקוקים לעזרה, בתך חולה ואחרת בדיכאון, לא טוב לך בעבודה, לא טוב לך בישוב בו את גרה, ובן הזוג שאיתך לא נותן לך את התמיכה שאת רוצה ומייחלת לה.
במקרים בהם קשה לנו לקבל דברים ואנו מונעים מתוך המון רגש (כאב, לחץ, תסכול), לפעמים דברים אחרים שנראו לנו קודם חסרי משמעות מקבלים "נפח".
ברור שעל פי סיפורך, לא טוב לך - "אוי אלוהים אין לי כח יותר".
ישנם דברים שאת לא יכולה לשנות ופשוט צריכה לקבל.
אך יש דברים שהם כן בידיך, וזה מתחבר למה שכתבת כאן באחת ההודעות :"אני מפחדת". (ואני מבינה אותך....)
פחד עוצר אותנו מלהתקדם, יוצר בעיות באהבה ובתקשורת, נותן לנו תחושה של "מפסידנים" ומעודד תסכול. את לא צריכה להרגיש כך!
ההיפך, את צריכה עכשו המון כוחות. קחי את עצמך יותר ברצינות, ומה שאת חושבת שמעכב אותך, הזיזי הצידה וחשבי טוב (כל מה שעולה בדעתך) איך את משנה דברים כדי להרגיש טוב יותר מאשר עכשו.
והעניין שאת כבר מודעת לפחד, זו כבר תחילת העבודה עליו.

שולחת לך חיבוק חם
ומאחלת לך המון הצלחה.
 

King of falaka1

New member
דעתי

את צריכה מישהוא שיעזור לך עם הילדים אין טעם בקשר הזה כי הוא הולך בסיבובים בפורום הזה יש הרבה שמשתתפים בצער אך עדיין זה לא הרבה עוזר ניסית אולי לעבור לעיר יותר מרכזית או לבקש עזרה יותר מעשית? כגון משפחה וכו או אנשים קרובים
 
למעלה