הכי קשה זה הבוקר...
בשעות האלה שאני מתעוררת שומעת את קולות הילדים (כבר די גדולים....) בדרכם לבית הספר...לכאורה ימים נינוחים....אז למה הבקרים שלי כל כך עצובים? זה באמת משום שאחרי לילות בודדים באים בקרים עצובים...?אולי אלה הם המעגלים שבהם סובבים אנשים שחיים לאורך שנים במסגרת שכבר מזמן נעלמה בה הזוגיות ונשארו המשברים? כותבת מתוך עצב עמוק ואמיתי.... יש לי הכל ילדים נהדרים, בית מדהים, עבודה נהדרת, המון המון חברים שאוהבים ורוצים בקרבתי אפילו האיש שחי איתי מבשל,מנקה,דואגלילדים...אבל ממני הוא רוצה רק שקט...כבר המון שנים... ומבחוץ אני יפה ומבפנים כבויה ואני שואלת את עצמי שוב ושוב את אותה שאלה:על זה מפרקים? על זה נפרדים? ואני פוחדת ואני עיפה...ואני לא יודעת להביט בעינים של גבר אחר ולבדוק אולי יש שם אהבה... אז אולי אני בכלל לא במקום המתאים...אבל אולי דוקא פה יש עוד אנשים שקמים כל בוקר ותוהים: לאן כל זה יוביל???????
בשעות האלה שאני מתעוררת שומעת את קולות הילדים (כבר די גדולים....) בדרכם לבית הספר...לכאורה ימים נינוחים....אז למה הבקרים שלי כל כך עצובים? זה באמת משום שאחרי לילות בודדים באים בקרים עצובים...?אולי אלה הם המעגלים שבהם סובבים אנשים שחיים לאורך שנים במסגרת שכבר מזמן נעלמה בה הזוגיות ונשארו המשברים? כותבת מתוך עצב עמוק ואמיתי.... יש לי הכל ילדים נהדרים, בית מדהים, עבודה נהדרת, המון המון חברים שאוהבים ורוצים בקרבתי אפילו האיש שחי איתי מבשל,מנקה,דואגלילדים...אבל ממני הוא רוצה רק שקט...כבר המון שנים... ומבחוץ אני יפה ומבפנים כבויה ואני שואלת את עצמי שוב ושוב את אותה שאלה:על זה מפרקים? על זה נפרדים? ואני פוחדת ואני עיפה...ואני לא יודעת להביט בעינים של גבר אחר ולבדוק אולי יש שם אהבה... אז אולי אני בכלל לא במקום המתאים...אבל אולי דוקא פה יש עוד אנשים שקמים כל בוקר ותוהים: לאן כל זה יוביל???????