הכי כואב מעולם

הכי כואב מעולם

כמה כאב לי היום, בחיים שלי לא כאב לי ככה, אין הרבה אנשים בעולם שאני נותן להם להשפיע על הרגשות שלי ובטח לא על המצב רוח שלי, יש מעט מאוד אנשים שאני סומך עליהם מספיק כדי לתת להם את היכולת הזאת, כבר מזמן שלא נפגעתי ככה, זה היה די צפוי ובכל זאת, דווקא ממך לא ציפיתי, החברה הקרובה ביותר שלי, את שיודעת עליי הכל, שכל מה שתרצי אספר לך, שכל מה שתבקשי אעשה בשבילך, את הכאבת לי היום כמו שלא הכאיבו לי מעולם. כן, זה המשך ישיר של הסיפור של לפני כמה ימים, את יודעת על המחסור שלי בזוגיות על החולשה שלי בתחום הזה, ניסית לעזור מספר פעמים בעבר הרחוק, אבל כנראה שויתרת, שום דבר אחר לא יכול להסביר את הרצון שלך לעזור למישהו שזה עתה רק הכרת, כבר להכיר לו, כבר לסדר לו, כבר להגיד לו, אנחנו צריכים לדבר, כבר לדאוג לו. כל כך כאב לי היום ההמשך, ואני אפילו לא יודע את הפרטים, אני יודע שכבר הצעת לו טלפון, אני יודע שכבר יש מישהי מסויימת, אני יודע שאת ממשיכה לבחוש בעניין. קמתי והלכתי, כבר לא יכולתי יותר, אח"כ ניגשת לשאול מה קרה, אם הכל בסדר, כן הכל בסדר, רק שאת יום אחרי יום פוגעת בי, כאילו אני לא קיים בכלל, כאילו רק אני צריך לתרום לקשר החברות הזה בינינו, כאילו רק אני צריך לעזור שאת מבקשת. כל כך כאב לי כל היום, כל כך כואב לי גם עכשיו, ואת אפילו לא יודעת למה, בחיים שלי לא חשבתי לנתק את הקשר איתך כי אני באמת באמת חושב שאת החברה הטובה ביותר שאפשר לבקש, אבל הכאב של היום העלה את המחשבה הזאת לראש, אני לא יודע אם זה שווה את זה.
 
זה פוגע, לפחות בי

למה נעלבתי? נפגעתי הרבה יותר משנעלבתי, איך יכול להיות שהאדם הכי קרוב אליי, שמכירה אותי לאורך שנים, שיודעת עליי הכל מציעה את עזרתה כל כך מהר ובהתנדבות לאדם שהכירה זה עתה, עזרה שהיא יודעת שאני אשמח לקבל בכל עת. איך זה שיצאתי מאותה רשימה וירטואלית של מועמדים, וזה שרק הגיע כבר קפץ לראשה? זה כאב, הרבה יותר מהעליב, זה פשוט כאב, אולי אני מעריך את הקשר הזה יותר ממה שהיא מעריכה אותו, כנראה שזה כך.
 
כן ולא

מת עליה, אבל בתור חברה טובה, ולא יותר, אני מכיר אותה שנים, בינתיים היא הספיקה להתחתן, דרכינו המשותפת כבר התנתקה אך חזרה לפני כשנתיים, היא החברה הטובה ביותר שהיתה לי בחיים, אבל היא פגעה בי מאוד בהתנהגות הזאת.
 

ע ו פ ר ה

New member
../images/Emo201.gifצר לי לקרוא שכל כך עצוב לך

להיפגע ולהיעלב זו בחירה שלנו. אני לא יודעת למה זה הזכיר לי סיפור שקרה לי עם חברה טובה. היא התגרשה. זה היה לפני הרבה שנים. כשהיא עברה את תהליך הגירושים בעלי ואני עטפנו אותה. הזמנו אותה ואת הילדים שלה לארוחות והיינו לה לבית. לימים בעלי עזב אותי. הייתי שבר כלי. שמתי לב שהיא נעלמה. התגובה הראשונה שלי היתה כעס ועלבון. ואז ישבתי עם עצמי וחשבתי מה הדברים שאני אוהבת בה. הגעתי למסקנה שהיא כנראה לא יודעת לתת כמוני או לא יכולה לתת כמוני, אבל יש בה תכונות ודברים שאני מאוד אוהבת ולא שווה לי לאבד אותה כחברה. אני התחלתי לבקר אצלה במקום לצפות ממנה. אמנם המינון היה שונה אבל הקשר לא נותק. אחרי שנה וחצי בעלי חזר הביתה. יום אחד היא באה וביקשה סליחה. היא הסבירה שהמשבר שלנו החזיר אותה לכאב שלה והיא לא יכלה להכיל אותו. היא לא יכלה להתמודד עם זה. שמחתי שלא איבדתי אותה כחברה. תן לדברים מעט לשקוע, ואז תבחן את הבעד ונגד ותעשה את הבחירה שנכונה לך. באהבה עופרה
 
למעלה