שוקולדה אחת
New member
הכי בבית בעולם
בחולצה לבנה, על המיטה.
יודעת שהשטח בטוח וכבר לא תחזור.
יצאת מכאן בחיוך, האור בוהק מאחורייך
ואני נשארתי פה, עם הדי מתאר גופך על הסדין, עם הטעם שלך בפה.
מרשה לעצמי עכשיו את כל מה שלא רציתי לעשות בנוכחותך.
הלכת
אני יכולה להפסיק להתאמץ.
שם תחת הכרית התכרבלה הזרוע שלך, ותחתיה אני, שוב מונחת על גג העולם.
עוד כששכבתי שם, כשגופי הוטל אנה ואנה, פושק, נצרב, התפתל בשלך, כבר אז שאלתי את עצמי מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה.
מדהים כמה אתה היחיד שיודע באמת מה אני צריכה.
כל גופך המרשים, הנאה, נפרש תחתי כשהורשיתי לגעת, ללטף, לעשות. כולך היית שלי, בזרועותיי, מגרגר בהנאה וקורא לי לבוא לשכב על ידך, על גבך, מלטף את כולי.
זה יומיים שאני פועלת על פי הנחיות שקיבלתי ממך.
התפתלתי בבית המרקחת כשהמוכרת הביטה בי במבט מנחש, אבל אפילו לא מיצמצתי. הרי היית שם לצידי.
באותו הבוקר עוד הספקתי לצבוע את הציפורניים בצבעים שידעתי שתאהב. בהמשך היום, מבט מקרי בציפורניים העלה לנגד עיני לפתע בהבזק מענג את תמונת הזין שלך ואצבעותיי כרוכות סביבו.
חיכיתי לך בחדר, חולצה לבנה, שיער אסוף, תולה בך מבט דרוך.
קיבלתי כיסוי עיניים, האזנתי לך פושט תחפושות ונחשף.
ופתאום היית ממשי, גופך מכיל ועוטף את שלי, כפות ידייך על כל גופי, כתובעות עליו מחדש בעלות פיזית. בשמחה נמשכו אצבעותיי ללטף את ידייך, לחיי להתחכך בכתפך, פועלת במרחב הזעיר שנשאר לי, אוספת זיכרונות מגע.
כשמשכת אותי מזנב שיערי אל בין רגליך צללתי בעונג, שמחה לשוב ולפעור שפתיים, לטעום, להריח, לנשום אותך עמוק. אני שוכחת את עצמי שם- מגע הזין שלך על הלשון, כפות ידיך על שדיים ושיער- גורמים לי לרחף.
אתה מרחיק אותי ומתרחק.
גוער, מאוכזב.
אני
מאכזבת.
מזנקת במהירות בחזרה אל בין רגלייך, מנסה לתקן
אבל נמשכת משם מיד, מבינה פתאום את גודל הטעות שעשיתי כרגע.
בהלה אמיתית אוחזת בי פתאום. הג'וקר שלי, הקלף המנצח שמבטיח את מקומי למרגלותייך.
המרחק הפתאומי שלך ממני זורע בי פחד חד.
אתה משכיב אותי על הבטן, מפשק בגסות את רגלי בברך שלך.
שומעת את הכעס בקולך. לא התאמצתי מספיק. אני שומעת את עצמי מסכימה בהכנעה,
כן אדוני.
הישבן שלי נחשף עכשיו לאוויר, אני מרגישה משהו מחליק עליו, ואז את הפעם הראשונה בה החגורה פוגעת בבשרי.
האגרופים שלי נקפצים בלי משים תחת כתפיי. אני לא אראה כאב.
רעד מוכר ונעים בתחתית הבטן.
שלוש מכות ואחריהן כף ידך הטובה מונחת על הישבן הצורב.
קולך רועם ומונה את חטאיי, נוטר וזוכר, לא מוותר.
מה שאני חושבת או לא חושבת לא משנה עכשיו.
אתה כועס,
ואין גאה ממני על שאני זו שתפייס עכשיו את כעסך בגופה.
אצבע חודרת אל בין רגלי, כל כף ידך טובלת עכשיו ברטיבות שגופי מייצר לקראתך.
אתה ממשיך להפליא בי מכות ומילות תוכחה, אני רק כלבה מיוחמת עכשיו, אתה צודק.
שעווה רותחת מטפטפת על גופי. אני מצטמררת מהצריבה, מצטמררת עוד יותר מלדמיין את התמונה הזו, של הנר הבוער מונח על ישבני, מונח לפניך.
אתה מסמן אותי.
במילים האלה הופכות הטיפות הצורבות לפרס.
אני מונה שלוש טיפות, ארבע.
"יש לך הזדמנות פז" אתה עדיין נוזף ואני נמשכת בחלל, עדיין מכוסת עיניים, אל הזין שלך שרפוי עכשיו ואני רשאית להתענג על התחושה האהובה עלי, הזין שלך שמתקשה ומתעצם בין שפתיי.
חשה ממורקת מחטאיי, שילמתי את המחיר.
אני מוצצת בהכרת תודה, בהשתדלות הגדולה ביותר, בכוונה. שלא תתחכך בך ולו זוית של שן כשאתה מזיין את פי.
מרחיק אתי מהזין ומלטף את פניי. מסיר מעלי את כיסוי העיניים. אני עדיין לא מעזה להישיר מבט אל פניך.
האצבעות הגדולות, החזקות, חולפות על לחיי ושפתיי, שיערי ואוזניי. נמחל לי.
אני שוכבת לצידך עכשיו, הזין שלך מול פני. ירך כבדה מונחת על האגן שלי בטבעיות של מי שהכל שייך לו, מקבעת אותי שם, צמודה למרכז גופך- הנקודה הבטוחה ביותר בעולם.
אתה קם וניגש אל התיק, מוציא משהו ושב אלי. משקה אותי. מאכיל אותי ביס אחרי ביס. אף אחד לא האכיל אותי ככה כל חיי הבוגרים. ״תשתי עוד״, אתה פוקד ואני מבצעת.
״בואי לפה״ אתה נשכב וקורא אותי אלייך. מונחת על גופך, חשה קלה, חסרת משקל וחשיבות. מרחפת. טוב לך ככה.
פיטמה מתלטפת ונסחטת, אני נצמדת אליך ועוטפת את הזין בשדיים גדולים, מלקקת את הראש המגיח בכל דחיפה של הזין.
אני מתכדררת בין רגליך, ירך בין רגלי, ואני גומרת בדממה, כמו כלב המאונן על רגלו של בעליו.
אנחה בלתי נשמעת נבלעת על הזין שלך, אני יונקת, ראשי נדחף אל בין רגליך ללקק את פי הטבעת בזמן שהיד מאוננת לך, אשכים קשים, מלאים מתלקקים בפי, ושוב ראשי ננעץ על הזין ואנקות חזקות ממלאות את החדר. הנוזל המריר ממלא את פי בכמות כפולה הפעם. בולעת מנה ועוד אחת.
אתה מלטף את ראשי כשאני אוספת לי טיפות אחרונות של פורקנך, מנקה אותך מכל טיפת מרירות.
מבקש שאסיים לאכול, ואז שב ומושיט לי את כיסוי העיניים.
אני שומעת אותך מתלבש. נעמד לידי ומלטף את פני בחגורה בפעם האחרונה. רק התנועה הזו מספיקה כדי שארצה עוד.
כשאני מסירה את כיסוי העיניים אתה כבר חוזר להיות איש חשוב. יוצא וסוגר אחריך את הדלת.
אני נותרת בחולצה לבנה, על המיטה.
יודעת שהשטח בטוח וכבר לא תחזור.
יצאת מכאן בחיוך, האור בוהק מאחורייך
ואני נשארתי פה, עם הדי מתאר גופך על הסדין, עם הטעם שלך בפה.
מרשה לעצמי עכשיו את כל מה שלא רציתי לעשות בנוכחותך.
הלכת
אני יכולה להפסיק להתאמץ.
שם תחת הכרית התכרבלה הזרוע שלך, ותחתיה אני, שוב מונחת על גג העולם.
אחרי שיצאת התנגן פתאום ברקע
באמונה עיוורת
באמונה עיוורת אני צועדת על פי תהום
כמו אבן מתגלגלת שעומדת במקום
אחכה לך עד החיוך האחרון
בחולצה לבנה, על המיטה.
יודעת שהשטח בטוח וכבר לא תחזור.
יצאת מכאן בחיוך, האור בוהק מאחורייך
ואני נשארתי פה, עם הדי מתאר גופך על הסדין, עם הטעם שלך בפה.
מרשה לעצמי עכשיו את כל מה שלא רציתי לעשות בנוכחותך.
הלכת
אני יכולה להפסיק להתאמץ.
שם תחת הכרית התכרבלה הזרוע שלך, ותחתיה אני, שוב מונחת על גג העולם.
עוד כששכבתי שם, כשגופי הוטל אנה ואנה, פושק, נצרב, התפתל בשלך, כבר אז שאלתי את עצמי מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה.
מדהים כמה אתה היחיד שיודע באמת מה אני צריכה.
כל גופך המרשים, הנאה, נפרש תחתי כשהורשיתי לגעת, ללטף, לעשות. כולך היית שלי, בזרועותיי, מגרגר בהנאה וקורא לי לבוא לשכב על ידך, על גבך, מלטף את כולי.
זה יומיים שאני פועלת על פי הנחיות שקיבלתי ממך.
התפתלתי בבית המרקחת כשהמוכרת הביטה בי במבט מנחש, אבל אפילו לא מיצמצתי. הרי היית שם לצידי.
באותו הבוקר עוד הספקתי לצבוע את הציפורניים בצבעים שידעתי שתאהב. בהמשך היום, מבט מקרי בציפורניים העלה לנגד עיני לפתע בהבזק מענג את תמונת הזין שלך ואצבעותיי כרוכות סביבו.
חיכיתי לך בחדר, חולצה לבנה, שיער אסוף, תולה בך מבט דרוך.
קיבלתי כיסוי עיניים, האזנתי לך פושט תחפושות ונחשף.
ופתאום היית ממשי, גופך מכיל ועוטף את שלי, כפות ידייך על כל גופי, כתובעות עליו מחדש בעלות פיזית. בשמחה נמשכו אצבעותיי ללטף את ידייך, לחיי להתחכך בכתפך, פועלת במרחב הזעיר שנשאר לי, אוספת זיכרונות מגע.
כשמשכת אותי מזנב שיערי אל בין רגליך צללתי בעונג, שמחה לשוב ולפעור שפתיים, לטעום, להריח, לנשום אותך עמוק. אני שוכחת את עצמי שם- מגע הזין שלך על הלשון, כפות ידיך על שדיים ושיער- גורמים לי לרחף.
אתה מרחיק אותי ומתרחק.
גוער, מאוכזב.
אני
מאכזבת.
מזנקת במהירות בחזרה אל בין רגלייך, מנסה לתקן
אבל נמשכת משם מיד, מבינה פתאום את גודל הטעות שעשיתי כרגע.
בהלה אמיתית אוחזת בי פתאום. הג'וקר שלי, הקלף המנצח שמבטיח את מקומי למרגלותייך.
המרחק הפתאומי שלך ממני זורע בי פחד חד.
אתה משכיב אותי על הבטן, מפשק בגסות את רגלי בברך שלך.
שומעת את הכעס בקולך. לא התאמצתי מספיק. אני שומעת את עצמי מסכימה בהכנעה,
כן אדוני.
הישבן שלי נחשף עכשיו לאוויר, אני מרגישה משהו מחליק עליו, ואז את הפעם הראשונה בה החגורה פוגעת בבשרי.
האגרופים שלי נקפצים בלי משים תחת כתפיי. אני לא אראה כאב.
רעד מוכר ונעים בתחתית הבטן.
שלוש מכות ואחריהן כף ידך הטובה מונחת על הישבן הצורב.
קולך רועם ומונה את חטאיי, נוטר וזוכר, לא מוותר.
מה שאני חושבת או לא חושבת לא משנה עכשיו.
אתה כועס,
ואין גאה ממני על שאני זו שתפייס עכשיו את כעסך בגופה.
אצבע חודרת אל בין רגלי, כל כף ידך טובלת עכשיו ברטיבות שגופי מייצר לקראתך.
אתה ממשיך להפליא בי מכות ומילות תוכחה, אני רק כלבה מיוחמת עכשיו, אתה צודק.
שעווה רותחת מטפטפת על גופי. אני מצטמררת מהצריבה, מצטמררת עוד יותר מלדמיין את התמונה הזו, של הנר הבוער מונח על ישבני, מונח לפניך.
אתה מסמן אותי.
במילים האלה הופכות הטיפות הצורבות לפרס.
אני מונה שלוש טיפות, ארבע.
"יש לך הזדמנות פז" אתה עדיין נוזף ואני נמשכת בחלל, עדיין מכוסת עיניים, אל הזין שלך שרפוי עכשיו ואני רשאית להתענג על התחושה האהובה עלי, הזין שלך שמתקשה ומתעצם בין שפתיי.
חשה ממורקת מחטאיי, שילמתי את המחיר.
אני מוצצת בהכרת תודה, בהשתדלות הגדולה ביותר, בכוונה. שלא תתחכך בך ולו זוית של שן כשאתה מזיין את פי.
מרחיק אתי מהזין ומלטף את פניי. מסיר מעלי את כיסוי העיניים. אני עדיין לא מעזה להישיר מבט אל פניך.
האצבעות הגדולות, החזקות, חולפות על לחיי ושפתיי, שיערי ואוזניי. נמחל לי.
אני שוכבת לצידך עכשיו, הזין שלך מול פני. ירך כבדה מונחת על האגן שלי בטבעיות של מי שהכל שייך לו, מקבעת אותי שם, צמודה למרכז גופך- הנקודה הבטוחה ביותר בעולם.
אתה קם וניגש אל התיק, מוציא משהו ושב אלי. משקה אותי. מאכיל אותי ביס אחרי ביס. אף אחד לא האכיל אותי ככה כל חיי הבוגרים. ״תשתי עוד״, אתה פוקד ואני מבצעת.
״בואי לפה״ אתה נשכב וקורא אותי אלייך. מונחת על גופך, חשה קלה, חסרת משקל וחשיבות. מרחפת. טוב לך ככה.
פיטמה מתלטפת ונסחטת, אני נצמדת אליך ועוטפת את הזין בשדיים גדולים, מלקקת את הראש המגיח בכל דחיפה של הזין.
אני מתכדררת בין רגליך, ירך בין רגלי, ואני גומרת בדממה, כמו כלב המאונן על רגלו של בעליו.
אנחה בלתי נשמעת נבלעת על הזין שלך, אני יונקת, ראשי נדחף אל בין רגליך ללקק את פי הטבעת בזמן שהיד מאוננת לך, אשכים קשים, מלאים מתלקקים בפי, ושוב ראשי ננעץ על הזין ואנקות חזקות ממלאות את החדר. הנוזל המריר ממלא את פי בכמות כפולה הפעם. בולעת מנה ועוד אחת.
אתה מלטף את ראשי כשאני אוספת לי טיפות אחרונות של פורקנך, מנקה אותך מכל טיפת מרירות.
מבקש שאסיים לאכול, ואז שב ומושיט לי את כיסוי העיניים.
אני שומעת אותך מתלבש. נעמד לידי ומלטף את פני בחגורה בפעם האחרונה. רק התנועה הזו מספיקה כדי שארצה עוד.
כשאני מסירה את כיסוי העיניים אתה כבר חוזר להיות איש חשוב. יוצא וסוגר אחריך את הדלת.
אני נותרת בחולצה לבנה, על המיטה.
יודעת שהשטח בטוח וכבר לא תחזור.
יצאת מכאן בחיוך, האור בוהק מאחורייך
ואני נשארתי פה, עם הדי מתאר גופך על הסדין, עם הטעם שלך בפה.
מרשה לעצמי עכשיו את כל מה שלא רציתי לעשות בנוכחותך.
הלכת
אני יכולה להפסיק להתאמץ.
שם תחת הכרית התכרבלה הזרוע שלך, ותחתיה אני, שוב מונחת על גג העולם.
אחרי שיצאת התנגן פתאום ברקע
באמונה עיוורת
באמונה עיוורת אני צועדת על פי תהום
כמו אבן מתגלגלת שעומדת במקום
אחכה לך עד החיוך האחרון
