הכי אני אוהבת...
זה ללכת לחתונות של משפחה וחברים. קודם כל, פוגשים את כל האנשים שלא ראיתם חמשת`אלפים שנה... ואז... רואים שני אנשים אוהבים מתרגשים להם הכי בעולם - לא כל יום מתקדשים, ולא כל יום מצליחים לראות כל כך הרבה אנשים שמכירים במקום אחד... ו... הכי הכי כייף זה, כשהתקליטן מזמין את כולם לעלות על רחבת הריקודים... אז אני הראשונה, ומשם אני לא יוצאת כל הערב (טוב, כמעט...) היום, בן הדודה שלי התחתן. היינו פעם מאוד קרובים, ואתם לא יודעים כמה התרגשתי !!! לבשתי את מחלצותיי, ניקיתי מהן את האבק (
) שמתי לי פודרה, צבעתי ריסים ושאר פרטי הטקס הממלכתי, ויצאתי לי בפסיעות עולזות אל עבר אולם האירועים. ``הרי את מקודשת לי``... והופס זה נגמר... עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה, כולם על רחבת הריקודים בקול ששון וקול שמחה (רק שלהם קוראים בכלל איתן וקרן... אבל בואו לא נהיה קטנוניים...) והנה אני כבר בין המפזזים. כולם מתחבקים מתנשקים, אנשים שלא מכירים אחד את השני פתאום הופכים לחברים הכי טובים - אין פוזות, אין סקירת שמלות המלמלה - כלום! פשוט שמחים ונהנים. זה כל הכייף! אבל הכי אני אוהבת זה לרקוד עם המשפחה הקרובה שלי ובעיקר עם האחים שלי - אנחנו מתחרפנים לנו, כולם חושבים שאנחנו שיכורים, ואנחנו בשאנטי של הלייף! אבל... יש לי גם בן-זוג קבוע לריקוד, שאני פוגשת רק באירועים משפחתיים: הבן של הבן דודה שלי, שהוא אם אני לא טועה בן 8! והוא גבירותיי ורבותיי - אלוף! מה אני אגיד לכם?! כוכב! ותמיד אנחנו גונבים את ההצגה והופכים לאטרקציה בין רגע (טוב, טוב, הוא- לא אני ) אצלו, אין משחקים של להזמין ואיך לעשות את זה, הוא פשוט בא נעמד מולי ומתחיל לחקות כל תנועה שאני עושה. יש לנו כבר ריקוד משלנו שהמצאנו... ואין, אין, אין כמו אלירן!!! וככה אנחנו נסחפים במחול ולפתע באמצע הסערה, פתאום פוזלת עיני, ומגלה עיניי נסיך. עיניינו נפגשו להם כך על רחבת הריקודים, ואני ידעתי שזהו זה - זה כל הקסם. (מה שלא ידעתי באותה שניה זה שהוא לא ממש לבד כפי שהמבט בעיניים אמר...) ועוד לפני שהספקתי להחזיר לעצמי את הקצב האבוד, היא הופיעה, ולא אחרת - החברה שלו... טוב אלירן יקירי, כולי שלך היום... אמרתי לעצמי באכזבה כנה... מה שעוד לא ידעתי זה, שלא רחוק משם, בכפר קטן אהההה על כיסא קטן, ישב לו יצור מלא חיוכים שעיניו היו ממוקדות בי. כן, בי גבירותי ורבותי הישג עצום... וכבסופו של דבר הבחנתי, חייכתי אליו בחזרה ו... ``קצב הליכתה, קמט בשמלתה...`` סחף אותי למחול סוער עם אלירן, אליו אני מחוייבת... ושוב, מבט, חיוך... ואלירן... אלירן... ופתאום, ללא כל התרעה, השעון צלצל חצות (טוב, זה היה משהו כמו 1 בלילה כבר, אבל עוד לא כיבו את הירח... ) וחייזרים בצורת האחים שלי, חטפו אותי הביתה... והנה אני כאן יושבת ומספרת לכם עד כמה החתונה הייתה מדהימה, ועד כמה שני נסיכים פוטנציאלים התנופנפו להם ברוח... טוב, נו, מילא, מחר נקנה עוד אבוקדו... שיהיה לכולם יום מקסים
זה ללכת לחתונות של משפחה וחברים. קודם כל, פוגשים את כל האנשים שלא ראיתם חמשת`אלפים שנה... ואז... רואים שני אנשים אוהבים מתרגשים להם הכי בעולם - לא כל יום מתקדשים, ולא כל יום מצליחים לראות כל כך הרבה אנשים שמכירים במקום אחד... ו... הכי הכי כייף זה, כשהתקליטן מזמין את כולם לעלות על רחבת הריקודים... אז אני הראשונה, ומשם אני לא יוצאת כל הערב (טוב, כמעט...) היום, בן הדודה שלי התחתן. היינו פעם מאוד קרובים, ואתם לא יודעים כמה התרגשתי !!! לבשתי את מחלצותיי, ניקיתי מהן את האבק (
) שמתי לי פודרה, צבעתי ריסים ושאר פרטי הטקס הממלכתי, ויצאתי לי בפסיעות עולזות אל עבר אולם האירועים. ``הרי את מקודשת לי``... והופס זה נגמר... עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה, כולם על רחבת הריקודים בקול ששון וקול שמחה (רק שלהם קוראים בכלל איתן וקרן... אבל בואו לא נהיה קטנוניים...) והנה אני כבר בין המפזזים. כולם מתחבקים מתנשקים, אנשים שלא מכירים אחד את השני פתאום הופכים לחברים הכי טובים - אין פוזות, אין סקירת שמלות המלמלה - כלום! פשוט שמחים ונהנים. זה כל הכייף! אבל הכי אני אוהבת זה לרקוד עם המשפחה הקרובה שלי ובעיקר עם האחים שלי - אנחנו מתחרפנים לנו, כולם חושבים שאנחנו שיכורים, ואנחנו בשאנטי של הלייף! אבל... יש לי גם בן-זוג קבוע לריקוד, שאני פוגשת רק באירועים משפחתיים: הבן של הבן דודה שלי, שהוא אם אני לא טועה בן 8! והוא גבירותיי ורבותיי - אלוף! מה אני אגיד לכם?! כוכב! ותמיד אנחנו גונבים את ההצגה והופכים לאטרקציה בין רגע (טוב, טוב, הוא- לא אני ) אצלו, אין משחקים של להזמין ואיך לעשות את זה, הוא פשוט בא נעמד מולי ומתחיל לחקות כל תנועה שאני עושה. יש לנו כבר ריקוד משלנו שהמצאנו... ואין, אין, אין כמו אלירן!!! וככה אנחנו נסחפים במחול ולפתע באמצע הסערה, פתאום פוזלת עיני, ומגלה עיניי נסיך. עיניינו נפגשו להם כך על רחבת הריקודים, ואני ידעתי שזהו זה - זה כל הקסם. (מה שלא ידעתי באותה שניה זה שהוא לא ממש לבד כפי שהמבט בעיניים אמר...) ועוד לפני שהספקתי להחזיר לעצמי את הקצב האבוד, היא הופיעה, ולא אחרת - החברה שלו... טוב אלירן יקירי, כולי שלך היום... אמרתי לעצמי באכזבה כנה... מה שעוד לא ידעתי זה, שלא רחוק משם, בכפר קטן אהההה על כיסא קטן, ישב לו יצור מלא חיוכים שעיניו היו ממוקדות בי. כן, בי גבירותי ורבותי הישג עצום... וכבסופו של דבר הבחנתי, חייכתי אליו בחזרה ו... ``קצב הליכתה, קמט בשמלתה...`` סחף אותי למחול סוער עם אלירן, אליו אני מחוייבת... ושוב, מבט, חיוך... ואלירן... אלירן... ופתאום, ללא כל התרעה, השעון צלצל חצות (טוב, זה היה משהו כמו 1 בלילה כבר, אבל עוד לא כיבו את הירח... ) וחייזרים בצורת האחים שלי, חטפו אותי הביתה... והנה אני כאן יושבת ומספרת לכם עד כמה החתונה הייתה מדהימה, ועד כמה שני נסיכים פוטנציאלים התנופנפו להם ברוח... טוב, נו, מילא, מחר נקנה עוד אבוקדו... שיהיה לכולם יום מקסים