הכיף שבשליטה

הכיף שבשליטה

לא פעם עולה השאלה מה הכיף של לשלוט או להיות נשלט?
ובכל פעם אני מנסה לענות לעצמי מחדש על השאלה הפשוטה והמורכבת.
למה יש כאלה שנהנים לשלוט ולפעמים להכאיב ויש כאלה שנהנים ששולטים בהם ומכאיבים להם?
מה מהנה בזה?

בתור שולט יש לי הרגשה של כוח, של מישהו שיכול לעשות הכל וההיא שם, שנשלטת, עושה כרצוני,
יש משהו להסתכל לתוך עיניים סובלות של מישהי שנתונה לחסדיך אבל סומכת עלי שאדע את הגבול, כי אחרת היא לא תיתן לי להביא אותה למצבים שהיא נמצאת בהם.

במספר הפעמים המצומצם שהייתי נשלט הפקדתי את עצמי בידיים נאמנות של שולטת שחינכה אותי ביד קשה, בחוסר האונים שלי כבול למיטה ונתון לחסדיה המלאים היה משהו מפחיד ומרגש והכאב שהיא גרמה לי רק גרם לעונג שאחרי להיות עוצמתי.

אני שואל מה הכיף שבשליטה?
מה אתם חושבים?
 

Dan_Kap_

Active member
העפתם פעם עפיפון


אם הפעתם פעם, אתם יודעים ממה אני נהנה.
הנה מה שכתבתי על החוויות שלי כשולט - http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=507&messageid=164764867&r=1

 

gaya36

New member
אהבתי...

כשולטת, הכח , ההשפעה שהייתה לי על משהו שעשה כרצוני והקשיב רק לי גרמו לי כל פעם לעוצמות וזרמים בכל הגוף.
כרגע העברתי את "הידע" לבעלי ושנינו לא קבענו מי בצד השולט או הנשלט וכל פעם אנחנו זורמים עם המצב.....
 
זה דימוי יפהפה


אני יכולה להגיד שהדימוי מקסים גם בתור עפיפונית - כי מצד אחד העפיפון קשור (כמה סמלי), ומצד שני הוא חופשי ועף לגבהים, וגם יודע במקביל שהוא לא יתרסק וייפול, שהוא בידיים בטוחות, ויכול פשוט להרפות ולהישען ולהנות מהמעוף המסחרר. וזה בדיוק כך.
 
לא לכל דבר יש הסבר...

למה מתאהבים במישהו ולא במישהו אחר?
למה מישהו הוא סטרייט ואחר לא?
למה מישהו שונא פיצה אבל אדם אחר היה מוכן לאכול רק פיצה כל חייו?

במילים אחרות - לא יודעת להסביר. כך תמיד רציתי את זה, כך תמיד דימיינתי את זה, זה תמיד היה שם וזהו. עוד לפני שידעתי להגדיר את זה בכלל. זה מה שעושה לי את זה, נקודה. אין בהכרח הסבר לדברים האלה.

מאוד אהבתי את דימוי העפיפון של דן.
 
לא לכל דבר יש הסבר אבל יש משהו שזה כן גורם

סתם שאלה שאת לא חייבת לענות,
שאת נכנסת לסשן עם השולט שלך, איך את מרגישה?
יש שם פחד? כבוד? התרגשות?
 
במקרה שלי -

יש קודם כל אהבה, המון אהבה.

אחריה ציפיה מטורפת, סקרנות, התרגשות עילאית, וכבוד זה בסיסי כ"כ שכמעט מיותר להזכיר את זה

אתמול חוויתי רגע כלשהו של הערצה מטורפת - הערצה לאיש הזה שמסוגל להיות קשוח, אסרטיבי ותובעני כלפי מישהי שהוא אוהב, בלי הצורך שיש בכולנו לרַצות אנשים, בלי פחד/חשש שהמישהי הזאת תפסיק לאהוב אותו. צריך לזה המון המון אמון, ולדעתי גם כוחות נפשיים אדירים. ואני פשוט מעריצה את זה.
 
תקני אותי אם אני טועה

אבל אני מבין ממך שיחסי השליטה עוזרים לך להעריץ את הגבר שאיתך ולהוכיח לו את אהבתך בכל תנאי?
אני קורא את מה שכתבת שהדבר היחידי שאת כותבת על עצמך הוא ההערצה לגבר, אני טועה במשהו?

יכול להיות שזאת הסיבה שאת עושה מה שאת עושה?
 
לא, אין קשר בכלל


זה משהו שטבוע בי מילדות ממש. אין סיבה רציונלית - זאת מבחינתי נטיה מינית לכל דבר, בלי קשר לגבר שאיתי.
ולגבי ההערצה - איך מכל מה שכתבתי זה מה שהבנת?

נא לקרוא שוב
 
ומה הסיבה

שאני מדמיינת מגיל 4-5 שחוטפים אותי, קושרים ומענים?

יש בנו צדדים מזוכיסטים/ו סדיסטיים שהודחקו קשות בילדות (וטוב שכך) ויש להם יכולת לצאת בין מבוגרים, בשפיות ובהסכמה.
זה ה"למה" שלי!
 
גם את מגילאים כאלה?


אצלי אותו דבר, רק בלי יותר מדי "מענים"

פאק, זה נושא לדיון נפרד שאני מתה לפתוח כבר חודשיים
|עצלן|
 
יותר 5-6, אבל כן, זוכרת היטב...

זה מסוג הדברים שלא זוכרים, עד שיום אחד קורה משהו והכל מתחבר בראש ואז נזכרים בדברים שלא נתת להם חשיבות לפני כן.
 
הכל מתחבר בסופו של דבר,

אבל אני חושבת שזה ממש מוקדם לפנטז מינית על משהו, במיוחד שכזה
:)

(אלך לשאול את הפסיכולוגית בחבורה)
 
זאת לא פנטזיה מינית באופן מודע-

אבל ידוע שילדים מתחילים לאונן בגיל מוקדם מבלי להיות מודעים למה הם עושים.
חלקנו מוסיפים לזה איזשהו סיפור, כמו בכל משחק ילדים אחר, וכך קרה שיום אחד גיליתי שכשאני עושה את "הדבר הזה שעושה נעים" אני מדמיינת קודם שפיראטים חטפו וקשרו אותי או משהו כזה...
 
לאונן זה בטוח,

אבל מה שאני אומרת הוא שפנטזיה ממשית של משהו שמגרה אותם, הגילאי ה4-6, נשמע לי פחות הגיוני. אבל אולי...

הזיכרונות הכי מוקדמים הם מכיתה ד', כשהבנים בחצר תפסו אותנו בכוח
וזה היה נורא נחמד


ונו, מצאת לך פיראט ? (איזה סבתא אני נשמעת)
 
למעלה