ועם התחושות האלה את הולכת כל בוקר
לעבודה? קשה מאד. אני חושבת שרגשי האשם האלה לא משרתים אותנו. אם הם אמורים להוות אינדיקציה עבורנו שמשהו לא בסדר, אז כאשר הם מתעוררים ברמה הזו אנו צריכים לעשות שינוי בחיים שלנו, שיאפשר לנו לתת את מה שאנו מתייסרים בשל העדר היכולת לתת אותו. אבל אם הם לא אינדיקציה לכך שמשהו לא בסדר, אם לא מתכוונים לעשות שינוי באורח החיים, עדיף - לדעתי - למצוא דרך להפטר מהם, או לפחות מרובם. התחושה הבלתי פוסקת של אשמה היא לא בריאה - לא להורים ולא לילד.