ובכלל נראה לי
שהמונחים העבריים קצת קודמים למונח האנגלי. קנאי, מקנא ל. "המקנא אתה לי?" שואל משה את יהושע. במקורות יש גם "קינא את אשתו" (במדבר ה) וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. ואילו אצל אחי יוסף כתוב:וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר.(בראשית לז) אגב להקניא, בל' המקרא, פירושו גם "להכעיס" לגרום למישהו אחר לקנא. טו וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; {ס} וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. {ס} טז יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ. {ס} יז יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם; {ס} חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם. {ס} יח צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי; וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ. {ס} יט וַיַּרְא יְהוָה וַיִּנְאָץ, מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. {ס} כ וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם: {ס} כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם. {ס} כא הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; {ס} וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. (דברים לב)