הכאב

[ירח מר מאד]

הכאב

שלום לכולם, אני התגרשתי לפני כחודש- הטקס היה משפיל ביותר. אני מרגישה פיזית לא טוב מאז הפרידה מבן זוגי, אין לנו ילדים,אולם היינו 9 שנים יחד.אנחנו פרודים כשנה.ועדיין כואב. האם זה עובר? איך עושים שיהיה קל יותר? אשמח לתגובות.

 

[מראה מראה שעל הקיר]

טיפול

מכל סוד שהוא, שיחות מקצועיות... לאט הכל מתבהר ו"נפתח" ואפילו הירח מאבד אתמ מרירותו...

 

[רות 2]

זה לא עובר ..אבל זה...

חולף.....מתכהה... זה לא נעלם אבל..הופך לזכרון.. נותנים מקום לכאב מפנים מקום לזכרון ו...ממשיכים הלאה לעשייה התנסות יש גבול כל כך דק, כמעט שקוף ..בין לתת מקום לעברוהחיות זכרון בתוך ההווה לבין.. לביו לתת לזה להפריע להשפיע על צעדים לעתיד..הזדמנויות עתידיות זה כבר לא תלוי באף אחד רק בך.. ובהשלמה שלך עם המציאות .. תתחילי עם ... הגישה המחשבתית ש... מגיע לך יותר טוב!!! תפסיקי עם הלקאה עצמית ושפיטה עצמית תני לך מנוחה תני לך אהבה עצמית גדולה יותר ס'תכלי קדימה פרגני לעצמך אל תרחמי על עצמך אין סיבה לתקוע עצמך ....... פשוט המשיכי הלאה למרות הקושי ......

 

[סביונית123]

איך עושים שזה יהיה קל....?

תמיד אמרתי שמחכה למישהו שימציא תרופה...שתימחק את הכאב.. עדיין ממתינה... אבל הכי חשוב זה שתדעי שהמצב שאת נימצאת בו הוא זמני..וזה יעבור.. זמן..זמן..זמן.. יש האומרים שהגרושים הם מעין תקופת אבל..(להבדיל להבדיל)..ובתקופת אבל ישנם שלושה שלבים: 1. שלב ההלם. 2. הפנמה.(געגועים, כעס, אשמה...) 3. התארגנות מחדש. בכל שלב ישנן נסיגות לכאן ולכאן...כניראה שאי אפשר לדלג על אף שלב...ואולי גם לא רצוי... הכי חשוב זה שכמו שכתבתי בהתחלה תמיד אבל תמיד תגידי לעצמך שהמצב זמני.. כמו שכתבו קודמי..אל תיתקעי.. אני עשיתי את זה לעצמי... לקח לי הרבה זמן..פשוט ישבתי וריחמתי על עצמי..ימים, חודשים..עד שפשוט יום אחד הבנתי שוואלה..אם אני לא יעשה כלום אף אחד לא יעשה עבורי... ובכח קמתי והיתארגנתי לי מחדש..מה שניקרא... אז תהייה מודעת לזה שזה תהליך..ולא קל..אבל זה עובר או כמו שכתבו לפני מיתכהה..וזה בדוק! בהצלחה לך.. וכל הכח שבעולם..

 

[maof]

בדיוק כמו שכתבה רות...

מתרגלים למצב החדש שנוצר מעוף

 

[noam weissman]

ירח מר השמש תזרח בקרוב

זה שאין לכם ילדים רק מפשט את העניין. קחי את הזמן שלך. מצאי עיסוקים כאלו ואחרים וככלות ככה וככה זמן זה יעבור. בהחלט מומלץ גם ללכת ליעוץ פסיכולוגי, ולא למפגש או שניים... סבלנות ובהצלחה.

 

[אמא פרח]

גם אני התגרשתי לפני חודש

אני רוצה לשתף אותך בה שאני עוברת הטקס היה בסדר גמור ולא משפיל כל הטקס צחקתי ושמחתי והיתי מאושרת שקבלתי את הגט בידים נישקתי את הגט כאילו זכיתי בבפיס לא היתה מדרגה שלא רקדתי בה מרוב אושר. אני היתי נשואה 15 שנה +3 ולעשות צעד גדול כזה כמו להתגרש היה מאוד קשה לקח זמן עד שהחלטתי שאני רוצה להתגרש ולא טוב לי איתו . אני חושבת שאדם מחליט איך יעוברו עליו הימים אם יחושב חיובי יהיה חיובי ואם שלילי אז היה שלילי. אני לא יודעת מי יזם אצלכם את הגירושים וזה לא חשוב את צריכה לקחת את עצמך בידים ולקבל תמיכה ויעוץ שידרכו אותך לחיים החדשים למרות שקשה וקשה לזרוק את מה שעברתם ביחד אני לוקחת בחיים כל מה שצריך לקרות קורא ואי אפשר להתחמיק מזה וקל לי לקבל את הדברים את יכולה להתחיל מחדש לאט בקצב שלך ויהיה הכל בסדר למרות הקושי הזמן עושה את שלו מה אני יגיד אני + 3 יותר קשה להסתדר עד אכשיו גם לא עבדתי ולא פחדתי מכלום רצתי להתגרש כי סבלתי המון למען ילדי והנה התגרשתי היום חודש וכבר מצאתי עבודה ואני מפרנסת את ילדי לא יגיד לך שהכל ורוד ויפה ואבל תמיד חושבת חיובי כל התחלה קשה ואחר כך קל יותר מאחלת לך הרבה כוח וסבלנות והצלחה בחיים

 

[ד ו ל ה]

לאט לאט...

או כמו ששרה מירי מסיקה: "שוב הולכת ברוטשילד כבר לא אכפת לי אם תעבור שוב הולכת ברוטשילד כבר לא אכפת לי לחזור ולזכור שוב שומעת שירים שאהבת בלי להעביר תחנה וכשמישהו בדלת כבר לא מחסירה פעימה טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי אולי אפילו מתייפה טיפה טיפה תשעים וחמש דקות סרט לגמרי שכחתי אותנו השחקן לא הזכיר לי אותך הסיפור לא מזכיר את שלנו והמספר אצלך אני כבר לא בטוחה אם נגמר בשבע או שתיים וככל שאתה נעלם שוב זורם לי הדם ללחיים..." מחבקת אותך מכאן... דולה