כמו פרח בר
New member
הכאב שלא נגמר.......
עברו כבר שנתיים ותשעה חודשים.
כבר איני הולכת לבית הקברות פעמיים בשבוע כמו בשנה הראשונה,
רק לעתים, כשהגעגועים קשים במיוחד, בימי ההולדת או חגים, בימי השנה וביום כיפור.
והיום, הלכתי שוב. חשבתי שכמו תמיד, אנקה את המצבה לכבודך, כי תמיד היית כל כך אסטתי ונקי, אשב קצת על הספסל ששמתי ליד הקבר, ואחשוב עלינו....
אבל פתאום, בלי שהייתי מוכנה לכך, תקפה אותי סערת בכי נוראי, כל העצב שאני מדחיקה ומכסה בארשת פנים של "או - קיי , החיים ממשיכים ואני איתם .........." הכל נסדק ונשבר ושוב היגון הנוראי והגעגועים אליך פרצו בצורה מזעזעת.....
וזמן רב ישבתי על הספסל, בלי לדעת מה אני אמורה לעשות עכשיו, בלי יכולת לקום משם וללכת חזרה אל חיי, אל החיים העצובים והבודדים כל כך בלעדיך.
ואם היה ניתן לי, הייתי מעיפה את הספסל מהחלקה שעל ידך / החלקה שלי , ופשוט נכנסת כבר לתוכה, לשכב סוף סוף על ידך........
כבר אין לי סבלנות לחכות לכך.......
אלוהים, אני כל כך אוהבת אותך.........
עברו כבר שנתיים ותשעה חודשים.
כבר איני הולכת לבית הקברות פעמיים בשבוע כמו בשנה הראשונה,
רק לעתים, כשהגעגועים קשים במיוחד, בימי ההולדת או חגים, בימי השנה וביום כיפור.
והיום, הלכתי שוב. חשבתי שכמו תמיד, אנקה את המצבה לכבודך, כי תמיד היית כל כך אסטתי ונקי, אשב קצת על הספסל ששמתי ליד הקבר, ואחשוב עלינו....
אבל פתאום, בלי שהייתי מוכנה לכך, תקפה אותי סערת בכי נוראי, כל העצב שאני מדחיקה ומכסה בארשת פנים של "או - קיי , החיים ממשיכים ואני איתם .........." הכל נסדק ונשבר ושוב היגון הנוראי והגעגועים אליך פרצו בצורה מזעזעת.....
וזמן רב ישבתי על הספסל, בלי לדעת מה אני אמורה לעשות עכשיו, בלי יכולת לקום משם וללכת חזרה אל חיי, אל החיים העצובים והבודדים כל כך בלעדיך.
ואם היה ניתן לי, הייתי מעיפה את הספסל מהחלקה שעל ידך / החלקה שלי , ופשוט נכנסת כבר לתוכה, לשכב סוף סוף על ידך........
כבר אין לי סבלנות לחכות לכך.......
אלוהים, אני כל כך אוהבת אותך.........