הכאב שבאובדן.
אני אלמנה בת 57 , אבדתי את בעלי היקר לו הייתי נשואה 35 שנים, 17 יום בלבד של ידיעה, 17 יום מהיום בו נערך האולטרא סאונד הארור בבטנו, עד שהוא הלך ממני לעולמים. האם זה יתכן בכלל???????. זמן כה קצר למחלה כה ממארת?????. גם אני שואלת ועדיין איני מאמינה!!! מחלת הסרטן בלבלב ובכבד, מפושט בכל חלל הבטן אמרו לי!!!! ואני טיפשה שכמותי ,חשבתי ...יש עוד זמן ,יש עוד טיפול, יש לנו זמן איכות לחיות ביחד, ופתאום ההדרדרות הנוראה הזו , 17 יום בלבד.... הייתי רוצה לשתף אתכם במה שבעלי היקר והנפלא הכתיב לי בשעה שהרופא בישר לו בטלפון, את תוצאות הסי.טי. אלו הם דבריו... ככתבם בלשונו שלו... מהרגע הזה נפתחים לפנייך שני מסלולים: הבחירה בינהם תלויה בך. מסלול אחד הוא סוף הדרך. מסלול שני ,הוא תחילתה של דרך חדשה. מכיוון שקיבלתי את הבשורה, כמעט בשויון נפש, מסיבות שאולי אפרט אותן בעל פה. אבל דיברנו עליהן בעל פה, אני רואה את עצמי במסלול מספר 2 ,כלומר מתחיל דרך חדשה. המעניין בדרך החדשה שלי, שמרכזה ניצבת גונדולת הפלסטיק של אמא שלך. ואולי באמצעותה אני אמור לעשות את המסע החדש. לפחות בחלקו הראשון. באשר לסיבות לשיויון הנפש, הסיבות למחלה, נסיבותיה, תוצואותיה כבר לא זרות לנו. וגם לא לרופאים, שאם רופא אומר לך, שאין מה לעשות. בדרך כלל הוא יודע מה הוא אומר, ואתה יודע מה מצפה לך. החוכמה היא לעכשיו ,לקצר את הויה דלרוזה, או לפחות להנעים אותה. מה גם שכל פרידה היא זמנית. והעובדה שנפרדתי מהוריי ואחותי. שאותם באיזה שהיא דרך ,אני אחזור לפגוש. גם האופי שלי, לא להכנס לפניקות, תורם משהו, גם הידיעה של מה שאני משאיר מאחוריי, מסודר פחות או יותר, כל הדברים יחד , הופכים את העובדה לקלה בקבלה. מה שנראה כשיויון נפש, מכיוון שיש לנו מספיק זמן לדסקס בענין, וחלק משיחות שכבר בצעתי אתכם באופן אישי מיד לאחר קבלת הבשורה, התרשמתי שגם בקרבכם, מי מעט,מי יותר, קיימת ההבנה שלי. ההבנה לגישה שלי, ואתם נראים לי מגיבים בצורה שנראית לי הגיונית. כאן בעלי נרדם ויותר לא היה לו כוח להמשיך. ולא היה לו ולי את הזמן לדסקס בעניין כדבריו. אנא עזרו לי להתמודד עם השכול והאבדון נילי
אני אלמנה בת 57 , אבדתי את בעלי היקר לו הייתי נשואה 35 שנים, 17 יום בלבד של ידיעה, 17 יום מהיום בו נערך האולטרא סאונד הארור בבטנו, עד שהוא הלך ממני לעולמים. האם זה יתכן בכלל???????. זמן כה קצר למחלה כה ממארת?????. גם אני שואלת ועדיין איני מאמינה!!! מחלת הסרטן בלבלב ובכבד, מפושט בכל חלל הבטן אמרו לי!!!! ואני טיפשה שכמותי ,חשבתי ...יש עוד זמן ,יש עוד טיפול, יש לנו זמן איכות לחיות ביחד, ופתאום ההדרדרות הנוראה הזו , 17 יום בלבד.... הייתי רוצה לשתף אתכם במה שבעלי היקר והנפלא הכתיב לי בשעה שהרופא בישר לו בטלפון, את תוצאות הסי.טי. אלו הם דבריו... ככתבם בלשונו שלו... מהרגע הזה נפתחים לפנייך שני מסלולים: הבחירה בינהם תלויה בך. מסלול אחד הוא סוף הדרך. מסלול שני ,הוא תחילתה של דרך חדשה. מכיוון שקיבלתי את הבשורה, כמעט בשויון נפש, מסיבות שאולי אפרט אותן בעל פה. אבל דיברנו עליהן בעל פה, אני רואה את עצמי במסלול מספר 2 ,כלומר מתחיל דרך חדשה. המעניין בדרך החדשה שלי, שמרכזה ניצבת גונדולת הפלסטיק של אמא שלך. ואולי באמצעותה אני אמור לעשות את המסע החדש. לפחות בחלקו הראשון. באשר לסיבות לשיויון הנפש, הסיבות למחלה, נסיבותיה, תוצואותיה כבר לא זרות לנו. וגם לא לרופאים, שאם רופא אומר לך, שאין מה לעשות. בדרך כלל הוא יודע מה הוא אומר, ואתה יודע מה מצפה לך. החוכמה היא לעכשיו ,לקצר את הויה דלרוזה, או לפחות להנעים אותה. מה גם שכל פרידה היא זמנית. והעובדה שנפרדתי מהוריי ואחותי. שאותם באיזה שהיא דרך ,אני אחזור לפגוש. גם האופי שלי, לא להכנס לפניקות, תורם משהו, גם הידיעה של מה שאני משאיר מאחוריי, מסודר פחות או יותר, כל הדברים יחד , הופכים את העובדה לקלה בקבלה. מה שנראה כשיויון נפש, מכיוון שיש לנו מספיק זמן לדסקס בענין, וחלק משיחות שכבר בצעתי אתכם באופן אישי מיד לאחר קבלת הבשורה, התרשמתי שגם בקרבכם, מי מעט,מי יותר, קיימת ההבנה שלי. ההבנה לגישה שלי, ואתם נראים לי מגיבים בצורה שנראית לי הגיונית. כאן בעלי נרדם ויותר לא היה לו כוח להמשיך. ולא היה לו ולי את הזמן לדסקס בעניין כדבריו. אנא עזרו לי להתמודד עם השכול והאבדון נילי