כובע O קסמים
New member
הכאב שבאהבה
יפה שלי, את בטח לא תקראי את המכתב הזה אבל אני רושמת פה בעיקר כדי לפרוק. כי לא תמיד אני יכולה לספר לך על כל הכאבים שמתרחשים בתוך הלב שלי. את כבר ישנה. ואני פה מהרהרת/ חושבת על השנה האחרונה שלנו. כמה עליות וירידות האהבה שלו ידעה.כמה היא שרדה, כמה התחזקה. ובכל מצב תמיד ידעתי שלא משנה מה- אני תמיד אשאר שם בשבילך.וגם שהבנתי שאת לא,שבחייך ישנם עוד מלא דברים חשובים,(עבודה, משפחה) עדיין ידעתי שאני בטח אהיה בכל רגע שתרצי ותצטרכי. כמו שאת יודעת אלוהים ברא אותי עם רגישות יתר. מאז ומתמיד. וקשה להתנהל בעולם ככה. יש צורך לפתח עור של פיל כדי לשרוד בצורה הטובה ביותר. והרגישות הזאת מקשה עליי במיוחד באהבה. אני לא מוותרת בקלות על אהבות, עושה הרבה כדי שלאהבה שלי יהיה טוב איתי. כדי לגרום לה להרגיש כמה אני נאמנה, אוהבת, רוצה וכל רגש חיובי שיכול רק לגרום לה לאושר. ואצלך זה אחרת. שאת אוהבת את מרחיקה, מפחדת. חושבת שלא נאמנים לך. שרוצים לפגוע. ואז את בעיקר רוצה לגרום לרע. לריבים. שאולי הכל יגמר עכשיו ולא יכאב אחר כך. באיזשהוא רגע שלא תהיי מוכנה. ואני ברגעים האלה בעיקר עומדת חסרת אונים. לא יודעת מה נכון לעשות . האם לשקם לך את האגו והביטחון או להתרחק. לשוב או ללכת. רוב הזמן אני מנסה לשקם לך אותו. הרגישות שלי מקשה עליי להביט בך מהצד ולתת לך לכאוב. ולפעמים זה על חשבוני. כי אני סופגת ממך הרבה.הרבה. היום אני יודעת, זה לא יחזיק מעמד. היום אני יודעת שהאהבה והמשיכה המטורפת בינינו לא יוכלו להחזיק אותנו יחד ובטח שתינו נצא עם לב מרוסק. ואני בטח אתפרק לרסיסים בזמן שאת תמשיכי בחיים שלך אני מחכה לאומץ שיגיע. כי את ההבנה כבר יש לי. ההבנה שאת לא תוכלי אף פעם לקיים איתי מערכת יחסים בלב שלם. תמיד יהיו רגעים שמשהו בתוכך יערער אותך ותמיד תפגעי באדם שהכי קרוב אלייך. משהו בך כל פעם מחדש גורם לך לפחד, ללכת, לפגוע, לחזור. וכרגע אני צריכה כוחות כדי ללכת ממך וזה הדבר הכי קשה שאני אעשה בחיים שלי, אם אצליח לעשות את זה. בטח את תזרקי אותי מחייך עוד כמה פעמים עד שאני אצליח באמת ללכת ממך. היום אני מאחלת לי חוזק. כי בגילי כבר אנחנו צריכים לדעת לשרוד בעולם בלי הרבה שטויות על רגשות. לתת לראש להיות שותף להחלטות האלה בלי שהלב ישפיע עלינו יותר מידי. ואני יודעת שבעבר כשאמרת את זה הייתי כ"כ כועסת, היום אני בעיקר מנסה לשנות. אותי!!! למרות שבעבר התמלאתי גאווה בלב הגדול הזה שלא מפסיק לרגע לתת אהבה. היום אני צריכה שהוא ינוח קצת, יילך לישון. יתחזק. בעולם אידיאלי היית מבינה כמה אהבה יש לי אלייך. היית מבינה עד כמה הנאמנות שלי אלייך היא מעל הכל. ועד כמה החיוך שלך חשוב לי. בעולם אידיאלי. אבל אנחנו פה. בעולם רגיל ואמיתי וכואב. והדבר היחיד שעדיין מחלחל לתוכי לפעמים זאת התקווה. שאולי משהו יקרה. אולי תרצי להשתנות בשבילי. אבל בעיקר בשבילך. אוהבת עד כאב.
יפה שלי, את בטח לא תקראי את המכתב הזה אבל אני רושמת פה בעיקר כדי לפרוק. כי לא תמיד אני יכולה לספר לך על כל הכאבים שמתרחשים בתוך הלב שלי. את כבר ישנה. ואני פה מהרהרת/ חושבת על השנה האחרונה שלנו. כמה עליות וירידות האהבה שלו ידעה.כמה היא שרדה, כמה התחזקה. ובכל מצב תמיד ידעתי שלא משנה מה- אני תמיד אשאר שם בשבילך.וגם שהבנתי שאת לא,שבחייך ישנם עוד מלא דברים חשובים,(עבודה, משפחה) עדיין ידעתי שאני בטח אהיה בכל רגע שתרצי ותצטרכי. כמו שאת יודעת אלוהים ברא אותי עם רגישות יתר. מאז ומתמיד. וקשה להתנהל בעולם ככה. יש צורך לפתח עור של פיל כדי לשרוד בצורה הטובה ביותר. והרגישות הזאת מקשה עליי במיוחד באהבה. אני לא מוותרת בקלות על אהבות, עושה הרבה כדי שלאהבה שלי יהיה טוב איתי. כדי לגרום לה להרגיש כמה אני נאמנה, אוהבת, רוצה וכל רגש חיובי שיכול רק לגרום לה לאושר. ואצלך זה אחרת. שאת אוהבת את מרחיקה, מפחדת. חושבת שלא נאמנים לך. שרוצים לפגוע. ואז את בעיקר רוצה לגרום לרע. לריבים. שאולי הכל יגמר עכשיו ולא יכאב אחר כך. באיזשהוא רגע שלא תהיי מוכנה. ואני ברגעים האלה בעיקר עומדת חסרת אונים. לא יודעת מה נכון לעשות . האם לשקם לך את האגו והביטחון או להתרחק. לשוב או ללכת. רוב הזמן אני מנסה לשקם לך אותו. הרגישות שלי מקשה עליי להביט בך מהצד ולתת לך לכאוב. ולפעמים זה על חשבוני. כי אני סופגת ממך הרבה.הרבה. היום אני יודעת, זה לא יחזיק מעמד. היום אני יודעת שהאהבה והמשיכה המטורפת בינינו לא יוכלו להחזיק אותנו יחד ובטח שתינו נצא עם לב מרוסק. ואני בטח אתפרק לרסיסים בזמן שאת תמשיכי בחיים שלך אני מחכה לאומץ שיגיע. כי את ההבנה כבר יש לי. ההבנה שאת לא תוכלי אף פעם לקיים איתי מערכת יחסים בלב שלם. תמיד יהיו רגעים שמשהו בתוכך יערער אותך ותמיד תפגעי באדם שהכי קרוב אלייך. משהו בך כל פעם מחדש גורם לך לפחד, ללכת, לפגוע, לחזור. וכרגע אני צריכה כוחות כדי ללכת ממך וזה הדבר הכי קשה שאני אעשה בחיים שלי, אם אצליח לעשות את זה. בטח את תזרקי אותי מחייך עוד כמה פעמים עד שאני אצליח באמת ללכת ממך. היום אני מאחלת לי חוזק. כי בגילי כבר אנחנו צריכים לדעת לשרוד בעולם בלי הרבה שטויות על רגשות. לתת לראש להיות שותף להחלטות האלה בלי שהלב ישפיע עלינו יותר מידי. ואני יודעת שבעבר כשאמרת את זה הייתי כ"כ כועסת, היום אני בעיקר מנסה לשנות. אותי!!! למרות שבעבר התמלאתי גאווה בלב הגדול הזה שלא מפסיק לרגע לתת אהבה. היום אני צריכה שהוא ינוח קצת, יילך לישון. יתחזק. בעולם אידיאלי היית מבינה כמה אהבה יש לי אלייך. היית מבינה עד כמה הנאמנות שלי אלייך היא מעל הכל. ועד כמה החיוך שלך חשוב לי. בעולם אידיאלי. אבל אנחנו פה. בעולם רגיל ואמיתי וכואב. והדבר היחיד שעדיין מחלחל לתוכי לפעמים זאת התקווה. שאולי משהו יקרה. אולי תרצי להשתנות בשבילי. אבל בעיקר בשבילך. אוהבת עד כאב.
