הי

[אחת שהיא אני]

הי

הי, כבר המון זמן אני קוראת בפורום אבל אף פעם לא העזתי לכתוב, זה נראה לי מוזר ומנוכר וגם לא ידעתי מה לספר, אבל החלטתי בכל זאת... אמא שלי נפטרה לפני שבע שנים מדום לב, אחרי שנים שבהן לא הייתה ממש בריאה, אני בת 25 ובת יחידה, הורי התגרשו כשהייתי ממש קטנה. אני חיה את החיים שלי וכאילו כלום לא קרה, משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי כי "מה הטעם".. לאחרונה סיימתי תואר ראשון באוניברסיטה והבילבול לגבי ההמשך, מה לעשות, במה לעבוד וכו' הוא עצום ומחזיר אותי לתחושת אבדן נוראית, תחושה שהאבל עדיין לא עובד כמו שצריך... בער נורא רציתי שיהיו לי חברות שגם להן אין אמא, ש"יבינו את המצב".. עדיין לא מצאתי..אז פורום זה גם משהו, טוב זהו בינתיים...

 

[קוראסון שוקולד]

מוכנה להיות חברה../images/Emo140.gif

יש לנו דיי סיפור דומה.

 

[tdr1]

ברוכה הבאה

הי,מה שלומך? נעים להכיר. אני חושבת שהעובדה שכתבת בסוף את הסיפור שלך בפורום היא כבר צעד חשוב. תרגישי חופשי להעלות כאן מה שאת מרגישה, התלבטויות, שאלות, מחשבות... וההקלה כבר תבוא עם הזמן.

 

[לולי80]

גם אני

היי לך, גם אני די חדשה פה.... ולפי דעתי הפורום הזה הרבה יותר מפורום, חיפשתי הרבה זמן מישהי שתזדהה איתי, אז כמו שכבר כתבתי פה, מצאתי פה הרבה כאלו.... בסופו של דבר כולנו די דומות... הסיפור, העלילה קצת שונה אבל הסוף אותו סוף... אני פה לתמוך בך... לולי

 

[סְקָאלִי]

שלום לך, וברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif

שמחה שהעזת ו'קפצת למים'. אגב, אני בטוחה שיש כאן בנות רבות שקוראות ולא מגיבות עדיין. זאת כרוניקה ידועה בפורומים - בד"כ מציצים קצת, עוקבים, עד שקופצים למים פנימה. על אחת כמה וכמה בפורום עם נושא מעט רגיש, כמו שלנו. בנות שונות משתמשות בפורומים לצרכים שונים - השוואת חוויות, העלאת שאלות לדיון, התבטויות, התייעצויות, ולעמים סתם לקבל חיבוק מכולנו. את מוזמנת לבקש ולבטא כאן מה שמתאים לך. לגבי התחושה עם סיום התואר - קודם כל ברכות על סיומו. שנית, מאוד מובנת לי תחושת התלישות דווקא עכשיו, כי את בנקודת מעבר בחיים. את עוברת מפאזה של סטודנטית לפאזה של בוגרת ועובדת, ומטבע הדברים - אינך יודעת עדיין מה בדיוק תעשי ומה בדיוק יהיה, ואי הוודאות רבה. בתקופות כאלה אנו מחפשים משענת, מקור בטחון, ולכן מובן מאוד שהחוסר שלך בולט לך עוד יותר כרגע. את מתייחסת גם לכך שאולי לא עיבדת את האבל שלך במידת המספקת אותך. ובכן - החדשות ה'טובות' הן שזה לא מאוחר. למה שלא תפרגני לעצמך טיפול קצר אצל פסיכולוג/ית? תוכלי לעבד איתה את התהליך, וגם להתייעץ בנוגע לנקודות עתידיות. מקווה שתמצאי אותנו כבית חם ועונה על צרכייך... ואני בטוחה שגם אנחנו נוכל להיתרם ממך.

סקאלי

 

[אחת שהיא אני]

תודה לכולכן...../images/Emo187.gif

 

[libi4]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

שמחה שהחלטת להתגלות אלינו.... מקווה שהמקום יהיה טוב עבורך כמו שהוא טוב בעבורי... קשה לאבד.... קשה להחליט באמת מה הצעד הבא אחרי התואר...אבל תחשבי את בטח חושבת מה שאמא היתה חושבת שתחשבי...נשמע קצת מצחיק...אבל זו הכוונה... רק טוב...

 

[איחוד האחת]

שלום לך וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

שמחה שהעזת והצטרפת מקווה שתמצאי אצלנו

חם ותוכלי להיעזר כמו שמתאים לך. ברכות לסיום התואר. איני מתפלאת על הבלבול כרגע, פעמים רבות כשניצבים מול צמתים ושינויים בחיים, מתרפקים על משהו מוכר ובטוח. הצורך להחליט החלטות ולשנות דברים בחיים הוא לעיתים קשה מנסים לשמר את מה שיש... בטוחה שכשהדברים יקבלו את מתכונתם החדשה בחייך, תרגישי טוב יותר ועד אז... אורך רוח. סופ"ש מהנה.

 

[S u n n y 1]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אפשר להבין מאוד את התחושה שאת מתארת...דבר דומה קרה לי לפני 5 שנים כשהשתחררתי מהצבא, זו לא הייתה תקופה קלה, לא ידעת איך ל'נהל' את עצמי והרגשתי חוסר אונים, לא יכולתי להזיז את עצמי לשומקום ולקחת החלטות. אז החלטתי שזה הזמן הכי טוב בעולם להתחיל טיפול, לבנות את עצמי ולעבד דברים שישבו אצלי שנים. גם לי יש תחושה שהאבל לא עובד כמו שצריך, הוא היה 'בהמתנה' אצלי, ועכשיו הכל יוצא, ואני שמחה על כך. אף פעם לא מאוחר, ולכן גם אני ממליצה לך להתחיל טיפול, זה יכול לעשות לך טוב, וחוצמיזה שבי איתנו וניהיה לך למשענת לכל הכאבים והפחדים.

חם.

 

[אחת שהיא אני]

הי סאני

תודה על התגובה, האמת שהייתי בטיפול במשך שנתיים, אבל בדרך כלל העדפתי לדבר על דברים אחרים כמו מערכות יחסים שהיו לי באותו זמן, ולא על הדברים האמיתיים.. אני יודעת שטוב ללכת לטיפול אבל ממש, באמת ממש ממש לא מתחשק לי... אין לי כח לפסיכולוגים (למרות שאפילו אני בעצמי הלכתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה...)

 

[S u n n y 1]

../images/Emo140.gif

טוב באמת ללכת לטיפול צריך המון 'חשק', ואם אין לך עכשיו אז אין על מה לדבר. הכי חשוב שתמצאי ערוץ כלשהו לפרוק את הרגשות שלך, בהתאם לאופי שלך ולדברים שאת אוהבת לעשות. יש כל מיני אפשרויות, כל מיני טיפולים, אפילו אלטרנטיביים, או בכלל לשבת ולדבר עם אנשים קרובים, העיקר להוציא הכל החוצה, 'לנקות ארובות'...מקווה שתתחזקי, שמחה 'שהעזת' וכתבת פה, בטוחה שתמצאי כאן כתף להישען עליה.

 

[Storm131]

לך האחת שהיא אני

איך הסתדרת מאז שאימך ניפטרה?עם מי היית?יש לך קשר עם אביך?תחושת האבל נמשכת לצערי זמן רב,שנים רבות ואני מבינה את הצורך שלך בחברות "כמוך".גם אני רציתי בזה מאוד כל השנים.הפורום הזה מדהים לדעתי מבחינת תחושות ההזדהות של כולן וגם מתוכנן מפגש כך שתוכלי ממש להכיר בנות ואולי יתפתחו חברויות.

 

[אחת שהיא אני]

עוד עלי..

הי STORM.. שאלת איך הסתדרתי, אז אספר לך... כשאמא שלי נפטרה נשארתי כביכול "לבד", ישר עברתי לגור עם אבי וחברתו לשעבר והבן שלה, רצה הגורל והחברה של אבא שלי התגלתה כזבל של בן אדם (זה לא סיגנון ההתנסחות הרגיל שלי, אבל אין ברירה...) היא התיחסה אלי ממש בצורה מזוויעה (כמו באגדות...), אז עברתי לגור עם דודים שלי (המשפחה של אחות של אימי - יש לי משפחה מ ד ה י מ ה ), אגב אבי נפרד מאותה חברה בעיקבות האכזבה הנוראית מהיחס שלה ,אחרי שהם חיו יחד 10 שנים, אני כבר נשארתי לגור עם הדודים כל תקופת הצבא, ולאחר שהשתחררתי החלטתי לגור עם אבא שלי עד ש"אסתדר" ואחליט מה אני עושה, ואיכשהו יצא שאני עדיין גרה איתו וזה מאד נוח לי, יש לו דירה ענקית וזה רק שנינו, לכל אחד מאיתנו יש המון מרחב והיחסים בינינו טובים למדי, אמנם לא חייתי איתו עד לשנים האחרונות, אבל יצא בסדר..

 

[Storm131]

אחת שהיא אני

שמחה לשמוע שסך הכל יש לך יחסים טובים עם אביך ושהוא נפרד מאותה אישה,אכן מזל גדול.(מכירה את העניין של לקבל יחס כמו באגדות).