הי...

[בואו ספרו לי]

הי...

המליצו לי על האתר שלכם אחרי שכתבתי את ההודעה בפורום מחפשי עבודה... אולי תתנו לי עצות שסוף סוף אני אוכל לתת את הרושם שלי או להתקבל לעבודה...

 

[אמירדרור]

זה לא סתם

ממש לא מבין מה הבעיה, את הולכת למקום, קולטת את האנרגיה השלילית, יותר נכון את עוצמת העצבים שאת הולכת לחטוף, ואת אומרת לעצמך, לא בקול רם כמובן, צריך להיזהר. שומרת על עצמך, לא רוצה להתחייב לדבר לא מתאים, לא רוצה להתעלם ממה שאת קולטת. הבעיה, כן עכשיו אני רואה אותה - את חשה בדברים אבל לא נותנת לדברים לעלות להכרה ולפעול מתוך מה שנגזר מזה. בשביל זה את לוקחת את עצמך לכל מיני מצבים כדי להבין מה את יכולה לקלוט ועל מה את לא מוכנה לוותר, להתפשר, לאבד שפיות, לנצל את עצמך . . הקול ההיגיוני אומר - יאללה ! עבודה ! מה הסיפור ! תעצמי אוזניים, תכסי עיניים ותתחילי לעבוד - אבל הלב אומר בשום פנים ואופן, כבר הבנתי כמה דברים בחיים שלי, ואני לא זורקת לקחים וניסיון חיים, אחרת מה הסיפור ? טעות על טעות ?! תמשיכי להקשיב ללב ודברי עם ההיגיון של עצמך, בטיעונים שמסבירים לו שעם כזאת קליטה וחדות אבחנה, עם שיפוט כזה את לא הולכת לגווע ברעב. את תמצאי יותר מאשר עבודה, את תמצאי מקום שיהיה לך בית. אל תגידי "פקידה" תעשי ניתוח של היכולות שלך ותתחילי לפרגן לעצמך - מגיעה לך עבודה שתראי לעולם את מה את יכולה בהצלחה אמיר דרור מאמר על התמודדות עם קושי בעבודה

 

[בואו ספרו לי]

תודה....

גרמת לי ל

ולהבין דברים אחרת...

 

[kassie]

עברתי חוויות דומות

לקחו לי ארבעה חודשים כאלה, בדיוק כמו שלך, כדי להבין שאולי בעצם כל העבודות האלה לא מתאימות לי? אולי אני לא מוכנה להתפשר עם היחס? בהתחלה באתי בגישת ההגיון, כמו שאמיר אומר, בגישה של "אני חייבת למצוא עבודה לא משנה איפה, לא משנה איך" ואחרי ארבעה חודשים שלא מצאתי עבודה, הבנתי שאני פשוט משדרת למראיינים שלי את האמת הפנימית שלי שלא הסכמתי להודות בה בפני עצמי: מגיע לי יותר! זהו לא מימוש הפוטנציאל שלי ואז החלטתי על שינוי כיוון בצורה די דרמטית. לדעתי, את פשוט מוצאת את עצמך במקומות שאת לא מעוניינת בהם (תאמיני או לא, אפילו במצב כמו היום, זה לגיטימי מצד מחפשי עבודה ולבוא ולהגיד "לא מתאים לי") וכך גם לא מקבלים אותך - למרות שאת נשמעת לי כמו בחורה שמעסיקים כן היו מעוניינים בה מאוד בתור פקידה. פשוט אין לך אומץ להודות בפני עצמך בכך. אם אני טועה - וזה כן הכיוון שלך ואת מרוצה מכך - אז אולי פשוט את צריכה לשנות את הגישה שלך. בהצלחה!

 

[אמירדרור]

השינוי

שלום תודה על התרומה והשיתוף. רציתי לשאול אותך, ומקווה שזה מתאים לך לפתוח את השיחה הזאת, מה היה השינוי הדרמטי שעליו את מדברת ? גם מבחינה פנימית וגם מבחינה ממשית במציאות. תודה, שבוע מצויין. אמיר דרור

 

[kassie]

החלטתי לחזור ללימודים

אני לא יודעת אם אתה זוכר, אבל התחלתי את ההשתתפות שלי בפורום עם הרבה התלבטויות ושיקולים של כסף/כדאיות מול רצון/הגשמה עצמית/שאיפות. סיימתי תואר ראשון בסוציולוגיה ויצאתי אל שוק העבודה ללא כל הכשרה מקצועית מתאימה. ניסיתי ונכוויתי במשאבי אנוש והבנתי שזה לא אני. תכננתי לעבוד שנה-שנתיים ולראות מה קורה, בתקווה שמתישהו אחזור ללימודים - לתואר שני או לתואר ראשון נוסף. בנקודה הזו אמרת לי ולעוד מישהי בפורום - שלא כדאי לדחות דברים ובייחוד לא לימודים. בקיצור - ארבעה חודשים ניסיתי למצוא עבודה משרדית ולא הלך לי (לרוב לא באשמתי) ואז הגעתי למסקנה שהסיבה שאני לא מצליחה למצוא עבודה - זו בעצם אני!!! אני לא רוצה לעבוד בתחום המשרדי, אני לא רוצה להיות כפופה לאחרים כשאני מרגישה ויודעת מבפנים שאני יכולה לעשות את התפקיד של האחרים הללו... היו לי התלבטויות רבות ומחשבות רבות הנוגדות את המוסכמות: אני אוהבת ללמוד, אני גם אוהבת לעבוד, אך לא במשהו שאני מרגישה שאני לא מתפתחת ולומדת בו. היה צפוי (מבחינת הסובבים אותי בייחוד) שאני יעבוד, אחסוך כסף ורק אז (אולי) אחזור ללימודים. והמילה - אולי - והמילה - מתישהו - מאוד הרתיעו אותי. מהשנה השלישית ללימודיי בסוציולוגיה התאהבתי בלימודי משפטים (לקחתי שלושה קורסים ומאוד אהבתי והתחברתי) וכל הזמן דחיתי את הרעיון במה שנקרא "שיחת הקוף" בעצם. אחרי ארבעת החודשים הנ"ל היתה לי גם סיבה פנימית וגם חיצונית (שתרצה את האנשים מסביבי) שהגיע הזמן לחזור ללימודים - לתואר ראשון נוסף. כרגע - אני לקראת לימודים באוקטובר - עוד לא נרשמתי. אני מתכננת לנסות להתקבל לאוניב' ואם לא - אז ללכת ללמוד במכללה. אני אומנם מלאה חששות אך מאמינה שזה הכיוון שלי ושכך אממש את כל הפוטנציאל הטמון בי. מקווה שלא שיעממתי אותכם/ן ואשמח לקרוא תגובות.

 

[אמירדרור]

הכנות לדרך

חיפשתי הערב את תחילת השיחה שלך ולא הגעתי אליה, ידעתי שכבר הבאת וטוב שעשית סדר בהשתלשלות הדברים. אם הבנתי נכון התמודדת עם : 1. ציפיות של הסביבה - תעבדי, תחסכי ואח"כ תמשיכי - איזה שהיא שבלונה שכזאת, לא ממש הקשבה ועניין במה מתאים לך. 2. שיחת התפשרות שלך עם עצמך - החלק שמבקש ביטחון וכסף עכשיו מול האמונה הפנימית, האני היודע, התבונה שלך - לא משנה מה שם תתני לחלק, זו את שיודעת. 3. אמונה ברגעים של חיבור שהרגשת שאת נמשכת ללימודי משפטים. ההתמודדות המשולבת הזאת עזרה לך להתגבש מבפנים ולפתח מספיק חוסן כדי לצאת לדרך. אל תרדמי לרגע, עלולים להופיע מכשולים וחסימות שינסו להוריד אותך, עזרי כוח והתמידי בעבודה הפנימית יום יום. גלי יותר ויותר במדוייק מה בדיוק מושך אותך למשפטים - נסחי זאת ברור, זאת נקודת אחיזה חיונית של עוגן מפני סערות וטלטלות. ובדקי איך להיכנס לתהליך שיש בו חיזוק פנימי מעוד מקורות ולצד זה עשייה ממשית שמאפשרת לך התפתחות. שבוע טוב נשימה עמוקה פנימה, תני לתחושה הזאת של עוצמה פנימית למלא את כל כולך ! אמיר דרור

 

[בואו ספרו לי]

זה לא בדיוק...

אני אנסה להסביר את עצמי... אני בטוחה שיהיה בי מימוש פוטנציאל יותר רחב בתור משהו שונה מפקידותי או מזכרותי.. ואני אפילו חושבת שאני יודעת שסוג כמו הדרכת מחשבים יפיק ממני את מירב המוטיבתיה וההנאה בעבודה... אבל הנסיון ההדרכתי שלי הוא רק בתנועת נוער וההמידע שלי באופיס לא מספיק רחב כביכול... לכן אנשים ובטוח במצב היום לא יקחו את הסיכון הזה... שמעו אני לא מתה להיות פקידה של מישהו וכל אחד נהנה להיות ה"בוס" של עצמו.. אבל זה המצב ואני צריכה להנות מעצם התפקיד המחשבים הכסף והיכלות למעט הגדלת ראש... אני חיילת משוחררת ואני לא רוצה לעבוד בשירות לקוחות כי זה נראה לי סיוט (ניסיתי את זה) או כמלצרית או דיילת שיווק ומכירות.. אז זה מה שנשאר לי "פקידה או מזכירה". ברור שאני מתכננת ללמוד וזה לא מה שאני רוצה לעשות ושואפת לעשות בכל חיי אבל עד אוקטובר צריך למצוא עבודה בין אם טובה או בין אם לא... אז מה עושים עכשיו?

 

[kassie]

גם אני בקטע של "עד אוקטובר"

ואני די מסתדרת (בלי עין הרע, טפו טפו) עם עבודות זמניות. אני לומדת על עצמי בכל עבודה ואני לומדת גם על מקומות עבודה ככה וגם זה משמש לי תעסוקה, שלא לדבר על הכנסה. לדעתי, את יכולה להיות פקידה/מזכירה אבל בתנאי שאת מבטיחה לעצמך ואת יודעת שתעמדי בכך - שלא תשארי בכך לנצח, שלא תדרכי במקום, אלא אם כן - שוב - את אוהבת את התפקיד הזה והוא מתאים לך. גם בהודעה שלך את משדרת שליליות - שאת מאמינה שאת לא יכולה וככה, בין השורות, מועבר המסר שאת אולי לא רוצה למצוא משרה... (אצלי זה היה ככה, בכל אופן). לדעתי - תעשי חושבים עם עצמך איזה כיוון את רוצה, מה מתאים לך ואולי תתחילי לחלום על עוד מספר שנים ובמקביל לעבוד במה שיש. אבל לא לוותר על העתיד והתפתחות אישית שלך. בהצלחה!

 

[פה בשביל לעזור]

אופיס אפשר ללמוד...

אופיס אפשר ללמוד. יש מספיק ספרים ואתרים שאפשר ללמוד מהם. אם תבקשי אנסה לאסוף בשבילך כמה כתובות מועילות, ואולי גם יש סיכוי שאוכל להשאיל מספריה ספר עבורך. ואם תחליטי שאת רוצה ללמוד, אשמח לענות לך במייל על כל שאלה אופיסית שתיהיה לך. יואב

 

[kassie]

המכשולים והחסימות כבר פה...

היום אני מרגישה שיש לי את הכלים להתמודד עם המכשולים הללו - מחשבות שליליות כמו "אני לא אעמוד בזה/זה קשה מידי" או כמו "מה, השתגעתי?! תואר ראשון נוסף??? שוב לזרוק כסף על לימודים?" וכו'. אבל אני יודעת קודם כל שאני אוהבת ללמוד, ממש נהניתי מהלימודים באוניברסיטה לתואר בסוציולוגיה. היו מקסימום ארבעה קורסים שלא אהבתי וזהו. כל השאר - באתי בכיף לכיתה, ושוב, הקורסים שהכי אהבתי היו במשפטים. יש לי כיוון די ספציפי בתוך משפטים (זכויות אדם בייחוד, עמותות לשינוי חברתי) ואני גם משתדלת לקרוא בערך פעם בשבוע מאמר במשפטים - ככה "אני לא נרדמת לרגע".

 

[sarit4]

קצת תגובות וקצת שאלות...

מכוון שאני במצב מאוד דומה לשלך - מעניין אותי לדעת מספר דברים אודותיך: ראשית, גילך. שנית, מצב משפחתי. ודבר שלישי, כיצד, למעשה, תוכלי לממן לימודים משפטים במכללה (העולים הון תועפות, נכון להיום...) ושוב, אני שואלת את זה במטרה, אולי, לקבל ממך איזו הארה, שחסרה לי. גם אני סיימתי תואר ראשון (פסיכולוגיה). וגם תואר שני (ניהול). ובכל-זאת, איני מוצאת עבודה כלבבי. בדיוק כמוך, עסקתי במשאבי אנוש חודשים בודדים וממש לא מצאתי את עצמי שם. בדיוק כמו שאמרת - "זה לא אני". התאכזבתי קשות. אז המשכתי ללמוד לתואר שני (בשאיפה שאולי מזה ייצא משהו...), אז היום אני עם תואר שני, אך בלי עבודה. בלי פרנסה. וכמוך, גם אני לא רוצה להיות פקידה עבור מישהו אחר, וחושבת, לא אחת, לעבור ללמוד משפטים. באוניברסיטאות - תנאי הקבלה מטורפים (ואין לי כוח לעשות פסיכומטרי מחדש... וזו הדרישה). במכללות - השכר מטורף (כ-30,000 ש"ח לשנה !! איך עומדים בזה ?) אשמח לשמוע ממך איך את חושבת לעמוד בזה ? תודה

 

[kassie]

...קצת תשובות

אז קודם כל, לא להיבהל - אני צעירה יחסית. אני בת 23. הסיבה שסיימתי את חובותיי לתואר ראשון היא העובדה המוזרה שאני מאוד אוהבת ללמוד ושבועיים אחרי השחרור (עם גיחה של שבוע לספרד...) התחלתי ללמוד לתואר ראשון בסוציולוגיה. המצב המשפחתי שלי: מאורשת, אני עומדת להתחתן בקיץ . העובדה הזאת די גרמה לי להתלבט אם אני רוצה לחזור ללימודים, אך החלטתי שכן. לגבי אוניברסיטה/מכללה - אני מחזיקה אצבעות שבזכות העובדה שלמדתי לתואר ראשון יקבלו אותי לאוניברסיטה. מבחינת הכסף - לי יש מזל גדול וההורים שלי יעזרו לי, למרות שמישהו נתן לי עוד נקודה לחשוב עליה: אם אני יעבוד וארוויח כל חודש בערך 2000 ש"ח (X12) זה יוצא כמעט בדיוק שכ"ל לשנה במכללה ובמכללה הייתרון הוא שאת יכולה לעבוד במשרה מלאה. ועכשיו אלייך: בת כמה את? מה המצב המשפחתי והתכנון לעתיד שלך מהבחינה הזו? למה את לא אוהבת עבודות הקשורות לפסיכולוגיה ו/או לניהול? אהבת ללמוד את התחומים הללו?

 

[sarit4]

ועוד קצת תשובות... ../images/Emo9.gif

אני כבר לא ממש צעירה. מבוגרת ממך בכ-10 שנים (בת 33). נשואה. ללא ילדים (אמא מאושרת לכמה כלבים...

) אני סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, בהצטיינות. גם תואר שני סיימתי בממוצע גבוה. זה, אגב, ממש לא עזר לי להתקבל למשפטים. באוניברסיטאות - לא ממש מעניין אותם שיש לך תואר ראשון או שני, ובאיזה ממוצע. הם עדיין דורשים פסיכומטרי, ומשקקלים אותו עם התארים. מבחינתי זה מבאס, כי לעשות שוב פסיכומטרי - לא בא בחשבון...

(יש גבול להתעללות...) ובמכללות - כאמור, הסכומים אסטרונומיים ובלתי הגיוניים לחלוטין ! (זה יוצר כ-3000 ש"ח בממוצע לחודש ! טירוף מוחלט לשלם כ-100,000 ש"ח לתואר ראשון ! את לא חושבת ?). בנוסף, המצב כיום בשוק המשפטים מאוד קשה מבחינה תעסוקתית. זו גם נקודה שצריך לחשוב עליה. בעיקר לבוגרי מכללות. השוק מוצף בעורכי דין. מאוד קשה למצוא עבודה בתחום, ואף אחד לא שש להעסיק בוגרי מכללות כשיש אינספור בוגרי אוניברסיטאות מובטלים. זה, בעצם, גם מה שמנע ממני להתמהמה קצת בעניין. גם אני מאוד אוהבת ללמוד. לאחר שסיימתי את התואר הראשון התחלתי לעבוד בכח-אדם. הגעתי למסקנה שזה ממש לא בשבילי. לא אהבתי, ואפילו השתעממתי. הרגשתי שזה די בולשיט (כל היום לראיין אנשים, לרשום חוות דעת בלתי מקצועיות...וכו'). ממש לא מצאתי את עצמי בתחום הזה. במשך הזמן הבנתי שיותר מעניינים אותי דברים שבתכל'ס. מצאתי את עצמי מתעניינת יותר ויותר בביולוגיה, בחוקי משפט, וכד'. משהו שהוא יותר תכל'ס. תואר ראשון בביולוגיה כיום (בגילי) הוא תואר מאוד קשה, שבסופו - לא בהכרח מניב עבודה (מלבד תועמלנות, ואני לא 'מתה' על שיווק בכלל). חשבתי על משפטים כי בסופו יש לפחות אופציה לעבודה, אפילו עצמאית מהבית (מה שמאוד מתאים לי...), ומדובר בעבודה שמתאימה לי מבחינת התוכן. זהו. מקווה שעניתי לשאלותיך. ואם לא את מוזמנת לשאול שוב. אגב, לדעתי, ברוב המכללות המבוקשות לא ניתן לעבוד במקביל, והתואר נלמד על פני 3.5 סמסטרים אינטנסיביים. זה, לפחות, מה שנמסר לי. אשמח לדעת באילו מכללות ביררת וראית שניתן לעבוד במקביל.

 

[sarit4]

ומשקקלים = משקללים

 

[kassie]

מסכימה איתך לגבי המכללות...

ממש הון תועפות!!! ומוגזם! (לדעתי גם שכה"ל באוניברסיטאות מוגזם). אך מצד שני, מה לעשות, אני חייבת גם לעבוד במקביל וכשלמדתי באוניברסיטה - לתואר בסוציולוגיה לא במשפטים (!) בקושי הצלחתי לעבוד פעם פעמיים בשבוע מקסימום, וגם זה במקרה הטוב בלבד. לא ביררתי בהרבה מכללות כי אני לא ניידת, בררתי רק בשתיים. במכללה האקדמית קרית אונו יש מסלול של ערב אחד באמצע השבוע + שישי והם גם מאוד מתחשבים בעובדה שיש תואר ראשון קודם. מי יודע, אולי נלמד יחד!

דרך אגב לגבי הגיל: 33 זה לא צעיר??? אז מה יגידו אנשים בני 40 ומעלה? וחוץ מזה יש גם פנסיונרים שעושים תארים באוניברסיטאות... לדעתי, "אסור שהגיל יגביל" (אה, יצא לי חרוז...)

 

[sarit4]

נכון. זה בדיוק מה שאמרתי,

שבאוניברסיטאות אין כל חשיבות אם יש לך תואר ראשון או שני, ואם את רוצה להתקבל ללימודי משפטים - הרי שעליך להתחיל הכל מהתחלה !!! כולל פסיכומטרי. ממש מוגזם, לא ?! ובמכללות - שכר הלימוד מטורף. בקיצור, זה בהחלט כמו להימצא בין הפטיש לסדן. האמת היא שהמכללה היחידה שביררתי בה (ואין בה מסלול ערב בכלל) היא המרכז הבינתחומי. היה פעם מסלול ערב אבל כבר מזמן אין. וקרית אונו קצת רחוק לי...(אני גרה בחדרה). אז כנראה שלא נלמד יחד.

אבל שיהיה לך הרבה בהצלחה. ואשמח לשמוע עדכונים לגבי הלימודים ואיך הולך...

 

[kassie]

למה שלא תנסי את המככלות האלה:

הייתי מעוניינת ללמוד במכללת שערי משפט.

 

[sarit4]

אני אגיד לך למה,

מצב התעסוקה כיום בשוק עורכי הדין הוא על-הפנים, בלשון המעטה. השוק פשוט מוצף. יש העדפה ברורה וחד-משמעית לבוגרי אוניברסיטאות. כך שאני עדיין תוהה אם לא יהיה זה בזבוז כסף נוסף ללמוד תואר שאין בו שימוש, או שמא עדיף להמשיך ללמוד (אולי לדוקטורט) בתחומים בהם התחלתי... אני באמת לא יודעת עדיין. ולהוציא עוד 100,000 ש"ח בממוצע לתואר שלא יכניס אח"כ אגורה - אני מסופקת האם זה כדאי.

 

[kassie]

השאלה היא בשבילה ללמוד שוב

האם רק בשביל מקצוע שיהווה הכנסה או כספית? אם כן- אז באמת כדאי להשקיע כמה שפחות בכך. אין בכך שום פסול, אך לדעתי אם את רוצה לחזור ללימודים, כמוני, כדאי לך להגיע בגישה של "אני הולכת ללמוד משהו שאני יודעת שאני יאהב, שייתן לי הרבה מעבר למקצוע". אני הולכת ללמוד למרות כל הסיכונים הללו כי אני יודעת שאני יהנה מלימודיי. לגבי הכסף - בדיוק בגלל זה אני רוצה ללמוד במכללה כדי שאני אוכל לעבוד במקביל, ומקסימום, אם באמת לא אמצא עבודה אמשיך לעסוק במה שאני עוסקת כיום (כתבנית/מזכירה וכו') ובמקביל אמשיך ללמוד ולהתפתח. לסכן מקום עבודה קיים / פוטנציאלי בשביל לימודים באוניברסיטה - זה דווקא מה שנראה לי קצת בזבוז. לחזור ללימודים ואך ורק ללימודים - זה מה שלא נראה לי משתלם כלכלית. דרך אגב, חשבת אולי לנסות ולהשיג מלגה (למכללה/אוניברסיטה, לא משנה)?