התשובה הכי טובה בגיל שנתיים היא פשוט
"אבא לא כאן עכשיו כי הוא עסוק"
בדרך כלל בגיל שנתיים כושר ההבנה עדיין אינו כושר הבנה מופשט תשובה כזאת אמורה לספק את הילדה.
זה לא יספק את התגובה, שתהיה זועמת, כי בגיל שנתיים זה לא ממש משנה מה את עונה, אלא זה שמה שהיא רצתה לא קורה ואז רוב הסיכויים הם שהתגובה שלה תהיה בכי, כעס, צעקות, רקיעה ברגליים, או שכיבה על הריצפה בחמת זעם.
עדיף במקרה הזה לא לדבר בכלל, אלא פשוט לחבק, אפילו חיבוק דוב ולחזור על המילים "אני אוהבת אותך" בשקט.
אם זה מעצבן אותה עוד יותר, הדרך הכי טובה, אבל קשה לנו כהורים, זה פשוט ללכת מהמקום ולהתעלם. החוק הוא "אם אין קהל - אין הצגה!". ככל שתנסי לשכנע אותה שהכל בסדר כך היא תצרח יותר.
עדיף להתעלם, מהר מאוד היא תבין שחבל על האנרגיות שלה. החוכמה היא להיות עקבית. אם פעם תתעלמי ופעם לא - זה יחזק את ההתנהגות הבעייתית.
 
 
