kofman maria
New member
הי עירית
בשביל להיות מוחשית יותר
פעם חשבו שילודים, פגים לא חשים כאב כמו מבוגרים ולא טיפלו בכאב אצלם. הום ידוע שהם סובלים באותה מידה ואף יותר. היום יש מודעות ויש טיפול לכאב אצל ילדים. במידה ומבוגר חש חרדה,אי שקט, דכאון, ועוד הרבה תסמינים אחרים הוא יכול לגשת לרופא לצורך קבלת יוץ וטיפול אם צריך. משום מה חושבים אם מבוגר מתמודד עם תסמינים רגשיים זה בסדר לטפל. ומה לגבי ילד? הוא לגמרי תלוי בנו. אם נאמץ גישה שמטפלים איפה שיש קושי (כמו אצל מבוגר) יהיה קל יותר להשלים עם הטיפול התרופתי. אף טיפול משלים לא יעזור אם לא נותנים תרופה כשיש מקום לתת( זה שיקול קליני של גורם מאבחן). במחקרים העדכניים ואמינים הוכח שככל שמתחילים טיפול מוקדם יותר כך סיכויים שילד ינהל אורך חיים תקין יותר הם גבוהים יותר.
לגבי חרדה וריטלין : אנחנו לא נתקלנו בדילמה זו כי אין חרדה אצלנו. אך הרבה ילדי קש"ר כן סובלים מחרדה. זה ידוע ולא חדש. רופאים כן יודעים לתת מענה לחרדה בנוסף לקשיי ריכוז. לא צריך לפחד כי זה משתק את ההחלטות. לפעול. תלכו ליוץ אצל פסיכיאטר ילדים עם התמחות בהפרעות קשב וריכוז. זה יתן לך כווין. את האיבחון ניתן לעשות אצל אותו פסיכיאטר או מכון אחר שהוא מוכר. אחנו בחייפה עשינו אצל ד"ר רפפורט(רופא ילדים עם התמחות מתאימה) ויש עוד ד"ר חזנוב- הוא פסיכיאטר ילדים הוא גם עושה איבחון, יש ד"ר שפירא, במכבי רופאת ילדים שלנו ד"ר ברמן סוזנה היא במקרה גם מובילה שירותי מכבי לילדים עם הפרעות קשב.היא נתנה הפניה לרופא התפתחותי ד"ר עוקב שגם היא בצעה אבחון ואישרה לגמרי ממצאים של ד"ר רפפורט רק שהצלחנו להגיע לד"ר עוקב אחרי 6 חודשים של המתנה וכבר עם טיפול בריטלין שנתן ד"ר רפפורט באופן פרטי. ילד שלנו נכנס לבית הספר בצורה חלקה , נהנה , לומד. וביום ששכחתי לתת כדור לילד וקיבלתי דיווח מהמורה הבנו כמה צדקנו שהתחלנו טיפול לפני כניסתו לכיתה א'. מורה דווחה על יום קשה, בכי, הערות, קטטה, התנהגות מציקנית וכוי . והכי חשוב חזר עם מחברות ריקות, כלומר באותה מידה היה יכול להשאר בבית בלי לחוות טראומה מהערות והתקוטטות. שורה תחתונה: ללכת ליוץ, לא לפחד. ובשביל לעודד אותך. לכל דבר צריך את זמן שלו. כדי שתרגישי מוכנה לפעול גם לזה צריך זמן
. עברתי את זה בעצמי ואני יודעת מה את עוברת עכשיו. כדי לקצר זמן לקבלת החלטות צריך ללמוד כמה שיותר את הנושא.
בהצלחה. עם הרבה אמפטיה ועידוד.
בשביל להיות מוחשית יותר
פעם חשבו שילודים, פגים לא חשים כאב כמו מבוגרים ולא טיפלו בכאב אצלם. הום ידוע שהם סובלים באותה מידה ואף יותר. היום יש מודעות ויש טיפול לכאב אצל ילדים. במידה ומבוגר חש חרדה,אי שקט, דכאון, ועוד הרבה תסמינים אחרים הוא יכול לגשת לרופא לצורך קבלת יוץ וטיפול אם צריך. משום מה חושבים אם מבוגר מתמודד עם תסמינים רגשיים זה בסדר לטפל. ומה לגבי ילד? הוא לגמרי תלוי בנו. אם נאמץ גישה שמטפלים איפה שיש קושי (כמו אצל מבוגר) יהיה קל יותר להשלים עם הטיפול התרופתי. אף טיפול משלים לא יעזור אם לא נותנים תרופה כשיש מקום לתת( זה שיקול קליני של גורם מאבחן). במחקרים העדכניים ואמינים הוכח שככל שמתחילים טיפול מוקדם יותר כך סיכויים שילד ינהל אורך חיים תקין יותר הם גבוהים יותר.
לגבי חרדה וריטלין : אנחנו לא נתקלנו בדילמה זו כי אין חרדה אצלנו. אך הרבה ילדי קש"ר כן סובלים מחרדה. זה ידוע ולא חדש. רופאים כן יודעים לתת מענה לחרדה בנוסף לקשיי ריכוז. לא צריך לפחד כי זה משתק את ההחלטות. לפעול. תלכו ליוץ אצל פסיכיאטר ילדים עם התמחות בהפרעות קשב וריכוז. זה יתן לך כווין. את האיבחון ניתן לעשות אצל אותו פסיכיאטר או מכון אחר שהוא מוכר. אחנו בחייפה עשינו אצל ד"ר רפפורט(רופא ילדים עם התמחות מתאימה) ויש עוד ד"ר חזנוב- הוא פסיכיאטר ילדים הוא גם עושה איבחון, יש ד"ר שפירא, במכבי רופאת ילדים שלנו ד"ר ברמן סוזנה היא במקרה גם מובילה שירותי מכבי לילדים עם הפרעות קשב.היא נתנה הפניה לרופא התפתחותי ד"ר עוקב שגם היא בצעה אבחון ואישרה לגמרי ממצאים של ד"ר רפפורט רק שהצלחנו להגיע לד"ר עוקב אחרי 6 חודשים של המתנה וכבר עם טיפול בריטלין שנתן ד"ר רפפורט באופן פרטי. ילד שלנו נכנס לבית הספר בצורה חלקה , נהנה , לומד. וביום ששכחתי לתת כדור לילד וקיבלתי דיווח מהמורה הבנו כמה צדקנו שהתחלנו טיפול לפני כניסתו לכיתה א'. מורה דווחה על יום קשה, בכי, הערות, קטטה, התנהגות מציקנית וכוי . והכי חשוב חזר עם מחברות ריקות, כלומר באותה מידה היה יכול להשאר בבית בלי לחוות טראומה מהערות והתקוטטות. שורה תחתונה: ללכת ליוץ, לא לפחד. ובשביל לעודד אותך. לכל דבר צריך את זמן שלו. כדי שתרגישי מוכנה לפעול גם לזה צריך זמן
. עברתי את זה בעצמי ואני יודעת מה את עוברת עכשיו. כדי לקצר זמן לקבלת החלטות צריך ללמוד כמה שיותר את הנושא.בהצלחה. עם הרבה אמפטיה ועידוד.