עקרביתלה!
אז הנה תשמעי תסיפורון שלי: גם אני אף פעם לא האמנתי בדברים האלה. עד שלפני משהו כמו שנתיים, כשהשתחררתי מאישפוז, הגעתי למישהי שמטפלת בהילינג וכו. היא עבדה עלי הרבה, ובמקביל עבדתי עם מישהי בקיבוץ בפלדנקריז. תמיד הייתי נורא סגורה, כתפיים תפוסות חזק פנימה ומקווצות, ולכן גם לא נשמתי טוב. בהתחלה היה לי נורא קשה, כי נורא קשה לי שנוגעים בי. לאט לאט השתחררתי ולמדתי לנשום נכון, וגם הרגשתי יותר טוב. הייתי עושה תרגילי צ``יקונג (סליחה, לא מוצאת תצ``ופצ``יק שלמעלה), וגם זה עזר לי מאוד, לריכוז, להרגשה הכללית. מאז, זרמו הרבה מים בירדן.... עברתי מאז למקום טיפולי אחר (שם יפה לבית חולים...הכל בולשיט), ולעוד אחד, חלקם הסכימו עם השיטה, חלקם לא. אני לא זוכרת מתי בדיוק הפסקתי להיפגש איתה, ומתי הפסקתי לתרגל. אבל חבל, זה די עזר לי. ועוד סיפורון קטן, אם כבר... כשרק נולדתי, דוד שלי שעבד בתור ``חשמלאי`` מוסמך, עוד לפני שהשיטות האלו היו מקובלות בארץ, אמר להורים שלי שכשאהיה בת 15, אחלה. אף אחד לא האמין לו, למען האמת די כעסו עליו. אבל תראי....כנראה שזה ניקבע עוד קודם. הם עזבו את הארץ כשהייתי עוד קטנה, אבל אני עוד זוכרת איך שהוא היה מעקם ברזלים, ושפעם הוא החזיק ורד סגור ביד, ולאט לאט הוא נפתח. דברים מדהימים. הסיפורון קצת התארך לי, סליחה. אוהבת מאיה הפרה המחושמלת.
