יש קשר הדוק
בין הציפורן לצליל כמובן. ויסנטה לא משתמש במפרט. כמו בכל דבר, גם כאן יש אסכולות שונות ומשונות: יש נגני פלמנקו עם ציפורניים מאוד ארוכות, מכוסות בטונה של סופר-גלו ונייר, ישנם כאלה שמגדלים ממש קצת ומקסימום מורחים עוד לק לחיזוק. הם גורסים שהצליל הפלמנקי מופק דווקא ממגע של הכרית ולא רק של הציפורן. ישנם קלסיקאים (אסכולה גרמנית) שנשארת נאמנה לטכניקת הפריטה בלאוטה, שם לא גידלו ציפורניים בכלל ויש את אלו שמנגנים רק בפריטה חופשית וכמעט ולא משתמשים בפריטה נשענת (אפויאנדו). אז מה הנכון? כפי הנראה אין נכון ולא נכון, יש טעם ותחושה וחיבור לצליל אותו אתה אישית מחפש. בגדול, כשאתה מגדל את הציפורניים, המדד לאורך שלהן צריך להיות כזה, שכאשר אתה מביט על פנים כף היד, אתה רואה את הציפורן עוברת קצת את הכרית. (כמה קצת? שוב, לטעמך האישי. יש פה בפירוש עניין של נסיון וטעיה עד אשר אתה חש מה בדיוק מתאים למנח היד הספציפי שלך). את הציפורן יש לעגל במקצת אבל לשמור על הפינות ולא להוריד אותן לחלוטין (במיוחד לא את הפינה השמאלית, שכן לרוב אנו פורטים איתה בגלל הנטיה הטבעית של היד.) לבסוף, חשוב ביותר להחליק את הציפורן. ההחלקה לא רק יוצרת צליל חלק ונקי אלא בעצם שומרת על שלמות הציפורן. כאשר אתה משייף בעזרת פצירה גסה, למראית עין זה יכול להיראות חלק, אבל נוצרים זיזים מיקרוסקופיים, שממש לא ניתן להרגיש בהם ולעיתים אף לא לראותם. כאשר אתה פורט, אתה גורם להם להתפצל ולגדול עד שמופיע ממש סדק בציפורן. אני אישית מנגן גם קלאסי וגם פלמנקו ואני לא זקוק אפילו למחזק ולא בגלל שיש לי ציפורניים נורא חזקות. הן בסדר מהבחינה הזאת, אבל אני דואג להחליק אותן יומיום. כדי לבדוק ממש אם הציפורן חלקה, אל תסתפק בלהעביר את כרית האצבע על הציפורן. תעביר את קצה הציפורן של היד השניה לאורך הציפורן המוחלקת ואז תרגיש הרבה יותר טוב את כל הזיזים הכי קטנים שעוד נותרו. אבל שוב, בסיכומו של דבר, חוץ מההחלקה הסופית, אתה צריך פשוט לנסות ולטעות עד אשר תגיע לצורה ולאורך שמתאימים לך. פן אחר לחלוטין בקשר לצליל נקי ומלא הוא הסאונד. אל תשכח שבאולפן וגם בהופעה חיה, חוץ מזה שויסנטה בהחלט יודע איך להפיק צליל, נותנים לו reverb בכמויות נדיבות וזה בהחלט משביח מידית את הצליל.