הי חבר
הי לך ותודה על השיתוף! ישנה נישה בפסיכולוגיה שמדברת על התחושה שלך והיא נקראת הזרם האקזיסטנציאליסטי. התחושה שתיארת מאוד דומה לבדידות האקסיטנציאליסטי ואני מצטט (ויקפדיה 2011): "הבדידות מקורה בהנחה שאין האדם יכול לתקשר באמת עם אדם אחר. תחושת הקיום היא כה ייחודית ומוזרה עד כי לא ניתן לשתף בה את האחר. במקום להבין את קיומו של השני אנו רואים את השתקפותו הפיזית, לה אין משמעות של ממש" תחושת הבאסה וחוסר המשמעות דומה להמשך הדברים (המשך ציטוט ויקפדיה 2011): "האימה היא תגובה טבעית לחיים בעולם ללא משמעות וללא תכלית, אליו הוטל האדם מבלי שבחר בכך ובו "נגזר עליו לחיות". . הניכור הקיים בחברה המודרנית מעצים את התגובות הללו בקרב אלו החיים בה." פיתרון שהוגה דעות מפורסם בשם ויקטור פראנקל מציע בספרו "האדם מחפש משמעות" (שווה לך לקרוא!) הוא למצוא את המשמעות גם ברגעים של משבר, הוא מתאר את החוויה האקזיסטנציאלית שלו במחנות ההשמדה שם תוך כדי עבודות כפיה הוא נהנה ממשב רוח ואורה של שמש. בעייני ההצעה לא מוגבלת לדברים הנראים קטנים כמו ליהנות מהטבע אלא היא מושלכת גם לדברים משמעותיים יותר כמו חברות. אני חושב שאולי חשוב שתנסה ליהנות מהאינטראקציות שלך עם החברים הזמניים שלך גם אם מחר הם ייעלמו. תהנה מכוס הקפה שאתה שותה בחברתם, מהחיוך שהצלחתה להוציא מהם או הם שהצליחו להוציא ממך.מהרגע שחוויתם ביחד שהוא ייחודיי ואקסקלוסיבי לך ולו בלבד, הוא חד פעמי ולא יחזור שוב. יכול להיות שבגישה כזו תצליח לשדר יותר ביטחון לסביבתך ולא תרגיש לא בנוח להתקשר כמה פעמים שצריך ( כן זה לא בושה להתקשר ולומר לחבר הרבה זמן לא נפגשנו אני ממש רוצה להיפגש איתך - בלי ביקורת ובלי דרישה) כך גם אם מדובר בחברים זמניים לא הפסדת דבר כי חווית את הרגע, נהנתה עם מישהו אחר והזמנת אותו להיות שותף איתך בחוויה כזו בעתיד. יש כאלו שיקבלו את ההזמנה שלך ויש כאלו שלא. לפעמים גם אנחנו נוטים לבצע את מלאכת החשיבה עבור ה "אחר" כלומר אנחנו חושבים שהוא לא מעוניין בחברתנו, שיש לו דרישות ספציפיות מחברות וכו'. חשוב מאוד לוותר על החשיבה הזו ופשוט להזמין לעוד חוויה בצורה אופטימית ולא פסימית. למשל:לחבר שלא ראית זמן ממושך אפשר להציע פעילות משותפת שנהניתם בה בעבר ולומר "הי חיים הרבה זמן לא שתינו בירה בחוף בוא נקבע יהיה ממש כיף לעשות את זה שוב" מאחל לך כל טוב ומפנה אותך למילות השיר "הולך נגד הרוח" של שלום חנוך: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" אל ייאוש, אתה מנסה ואם בדרך אחת לא ילך תנסה שוב בדרך אחרת סמוך, על עצמך שאתה יכול להגיע לפיתרון.. אלעד
הי לך ותודה על השיתוף! ישנה נישה בפסיכולוגיה שמדברת על התחושה שלך והיא נקראת הזרם האקזיסטנציאליסטי. התחושה שתיארת מאוד דומה לבדידות האקסיטנציאליסטי ואני מצטט (ויקפדיה 2011): "הבדידות מקורה בהנחה שאין האדם יכול לתקשר באמת עם אדם אחר. תחושת הקיום היא כה ייחודית ומוזרה עד כי לא ניתן לשתף בה את האחר. במקום להבין את קיומו של השני אנו רואים את השתקפותו הפיזית, לה אין משמעות של ממש" תחושת הבאסה וחוסר המשמעות דומה להמשך הדברים (המשך ציטוט ויקפדיה 2011): "האימה היא תגובה טבעית לחיים בעולם ללא משמעות וללא תכלית, אליו הוטל האדם מבלי שבחר בכך ובו "נגזר עליו לחיות". . הניכור הקיים בחברה המודרנית מעצים את התגובות הללו בקרב אלו החיים בה." פיתרון שהוגה דעות מפורסם בשם ויקטור פראנקל מציע בספרו "האדם מחפש משמעות" (שווה לך לקרוא!) הוא למצוא את המשמעות גם ברגעים של משבר, הוא מתאר את החוויה האקזיסטנציאלית שלו במחנות ההשמדה שם תוך כדי עבודות כפיה הוא נהנה ממשב רוח ואורה של שמש. בעייני ההצעה לא מוגבלת לדברים הנראים קטנים כמו ליהנות מהטבע אלא היא מושלכת גם לדברים משמעותיים יותר כמו חברות. אני חושב שאולי חשוב שתנסה ליהנות מהאינטראקציות שלך עם החברים הזמניים שלך גם אם מחר הם ייעלמו. תהנה מכוס הקפה שאתה שותה בחברתם, מהחיוך שהצלחתה להוציא מהם או הם שהצליחו להוציא ממך.מהרגע שחוויתם ביחד שהוא ייחודיי ואקסקלוסיבי לך ולו בלבד, הוא חד פעמי ולא יחזור שוב. יכול להיות שבגישה כזו תצליח לשדר יותר ביטחון לסביבתך ולא תרגיש לא בנוח להתקשר כמה פעמים שצריך ( כן זה לא בושה להתקשר ולומר לחבר הרבה זמן לא נפגשנו אני ממש רוצה להיפגש איתך - בלי ביקורת ובלי דרישה) כך גם אם מדובר בחברים זמניים לא הפסדת דבר כי חווית את הרגע, נהנתה עם מישהו אחר והזמנת אותו להיות שותף איתך בחוויה כזו בעתיד. יש כאלו שיקבלו את ההזמנה שלך ויש כאלו שלא. לפעמים גם אנחנו נוטים לבצע את מלאכת החשיבה עבור ה "אחר" כלומר אנחנו חושבים שהוא לא מעוניין בחברתנו, שיש לו דרישות ספציפיות מחברות וכו'. חשוב מאוד לוותר על החשיבה הזו ופשוט להזמין לעוד חוויה בצורה אופטימית ולא פסימית. למשל:לחבר שלא ראית זמן ממושך אפשר להציע פעילות משותפת שנהניתם בה בעבר ולומר "הי חיים הרבה זמן לא שתינו בירה בחוף בוא נקבע יהיה ממש כיף לעשות את זה שוב" מאחל לך כל טוב ומפנה אותך למילות השיר "הולך נגד הרוח" של שלום חנוך: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" אל ייאוש, אתה מנסה ואם בדרך אחת לא ילך תנסה שוב בדרך אחרת סמוך, על עצמך שאתה יכול להגיע לפיתרון.. אלעד