הי, זוכרים אותי?

  • פותח הנושא wtbn
  • פורסם בתאריך

wtbn

New member
הי, זוכרים אותי?

כתבתי לפני כמה חודשים כמה הודעות. התחבטתי איתכם באמונה שלי.. הייתי מבולבלת ולא ידעתי מה לעשות.

מה אני רוצה עכשיו? האמת שלא השתנה הרבה. אני שוב כולי לבטים ובעיות. הצלחתי להדחיק הכל, ולהאמין בחזרה באמתלה שאי אפשר להתווכח שהחינוך הדתי הוא הכי טוב, המסגרת היא מסגרת טובה וההתנהלות הדתית שהיא התנהלות חיובית וחברתית הרבה יותר.

אבל אני לא מצליחה לעבוד על עצמי יותר. קשה לי ואני לא מצליחה להתנהל כמו שצריך.

אני מרגישה שהחיים שלי בנויים באיזשהו אופן על שקר. שהרבה מאד מהבחירות שלי התבססו על משהו לא אמיתי. על רצון להתאים למודל הדתי ולא כי אני באמת מאמינה בזה.

והכי קשה לי, קשה לי להאמין באלוקים.

התקבלתי למקום לימודים שעד לפני הרבה זמן רק הייתי חולמת ללכת לשם. מקום דתי. והיום כשהודיעו לי לא הצלחתי לשמוח. אני מרגישה לא שייכת לזה יותר ויש לי סלט בראש.

איך נסגרים על עצמך? איך מחליטים מה טוב לך? כולכם הצלחתם לבחור בדרך שבה אתם מאמינים- ושיניתם את כל אורח חייכם. מפחיד אותי רק לדמיין את זה. איך גורמים לזה להיות חד משמעי? לכל החלטה, לכל כיוון.

אשמח לעצות, אני נורא מבולבלת וזה שלב די קריטי בחיי.

אגב, לא יודעת אם זה קשור, אבל ההורים שלי מאד מאד מאד לא ליברלים.

תודה מראש לכל העוזרים..
 

כמעטית

New member
מכירה את התחושה

לצערי אני מכירה את התחושה, חוויתי אותה על בשרי.. אני מכירה את הפחדים ואת זה שאת חוזרת לדת מתוך פחד וניסיון להאמין שזה באמת טוב עבורך. בסופו של דבר, עד שלא תאזרי אומץ... זה לא יעבור. תני לעצמך זמן, תתבשלי עם התהליך, תראי אם את באמת רוצה את זה, אם זה בוער בתוכך..

לי אישית הציעו מלגה מלאה למקום דתי (מכללה של בנות) ובהתחלה זה קרץ, כי בכל זאת 30,000 ש"ח זה לא משהו שבא בקלות, אבל בסופו של דבר לא רציתי לחזור למקום בו הייתי באולפנה, לכללי צניעות ולשיחות על אמונה שהיא ידיעה ושבעים פנים לתורה.

בסוף החודש אני אסיים את השנה השנייה שלי בלימודים, ואין בי אפילו טיפת חרטה שלא הלכתי ללמוד שם. להפך, אני יודעת שאם הייתי לומדת במכללה הדתית, אז לא הייתי מרגישה את התחושה השלמה הזאת בבטן והייתה בי חרטה (כמו שהייתה לי בש"ל).
 
אם ניתן לומר

הדברים שהעלית זה תורה שלמה ורק הלל יכול ללמדה על רגל אחת...

ואין ספק, אנו ואני יכולים לתת עצות אבל בסופו של דבר הכל תלוי בך -עד כמה עד לא יכולה לחיות כך, האם חשוב וקריטי לך לשנות את דרך החיים ולהתכונן לדרך ארוכה ולא קלה, וכו׳.

מה שטוב כמו שראית, את יכולה להתייעץ ולדבר כאן וזהו דבר שעוזר מאוד גם בשלב הלבטים וגם הרבה אחרי קבלת ההחלטה האמיצה.

אני מאחל לך בהצלחה בכל דרך שתבחרי.
 

isharoni

New member
אני חושב שאין רע באמונה ורוחניות. הבעיה היא..

אני חושב שאין רע באמונה ורוחניות. הבעיה היא בזה שאנשים/רבנים לקחו את ה"אלוהים" והאנישו אותו ודרכו יצרו חוקים וכפיה על אלפי אנשים ומשתמשים בכח הזה לצרכיהם האישי גם בתחום הכלכלי וכן הפוליטי.
כל כך חבל שהם גורמים לאנשי הקהילה שלהם בערות ועוני .

מי אני - חילוני. לא ההיתי דתי או חרדי מעולם.
 
ברוכה השבה

כל עוד לא תמצאי את מקומך תרגישי מבולבלת ועם המון שאלות. ברגע שתהיי בטוחה בקשר למה שאת עושה תרגישי שלווה.

בינתיים זה בסדר לתהות על מעשייך ולבחון כל דבר לעומק. בסופו של דבר זה יעבור.

בקשר להורייך, זה לא קשור לדרך החיים שתבחרי רק למכשולים שאולי יהיו בדרך. אבל כפי שכתבת בעצמך כולנו עברנו את התהליך מי עם הורים יותר ליברליים ומי עם הורים אטומים כמו קיר ונשארנו בחיים, מעודד לא?


שיהיה המון בהצלחה!
 
הציעו לך כאן הצעה נפלאה

וגם אני לפני שחתכתי לכוון שהיה מתבקש חקרתי ושאלתי עד שנסגרתי על כוון סופי. איך מחליטים מה טוב לך? מה שתאמיני בו זה מה שיהיה לך טוב, עם דגש על חשיבה לטווח רחוק. כי הרבה פעמים מה שטוב לך הרגע או היום ומחר גרוע לך בטווח רחוק. וטווח רחוק, לא צריך להיות כזה רחוק. זה יכול להיות שנה הבאה אפילו.

ועוד עצה - תקשיבי לכל הצדדים. תקראי תפגשי תדברי תביני.

לגבי הפחד מהשינוי והחשש מההורים - גם מציעה להפגש ולדבר עם אנשים שחוו את אותם חוויות וחצו את אותם נהרות ונשארו בחיים ואפילו שפויים. (ב'טיש' למשל אפשר, רק שלאחרונה לא התקיימו כאלה אבל בטח בקיץ יתארגן משהו, תעקבי)

חוץ מזה - חיבוק, נשיקה, לטיפה וסטירה (בשביל להתעורר)
 
למעלה