הי... הוא ג'וני קאש.

[melancholy man]

הי... הוא ג'וני קאש.

גם בלי להשתחרר הבנתי שצריך לפחות ביקור חודשי בנמל התעופה, העניין הוא שכל אחד והנמל תעופה שלו. שלי, הוא הלונה פארק בדיזנגוף (לא אני לא סנילי לגמרי, זה בסדר), ההוא לייד הכיכר עם הקפה המגניב והאנשים המתחלפים שקוראים להם עידו, כאן, כאן, עוד פעם חזרתי כמו נרקומן לדילר שלו והייתי היום בקצת אחרת. השלל היום שווה במיוחד ועטוף בקופסה נוצצת בדיוק כמו שאני אוהב: At San Quentin [CD/DVD] הקופסא הנפלא הזאת, שמכילה בדיסק כפול את כל ההופעה בכלא סאן קוונטין, היא כל מה שחובב ג'וני קאש יכול לרצות, ראשית מדובר בפעם הראשונה בהקלטה של ההופעה ההיסטורית ההיא בסאן קוונטין, להופעה ההיא היו שתי הוצאות מוקדמות, ההוצאה הראשונה והקלאסית מ 1969, הוצאה של מה שכונה "הקונצרט המלא" משנת 2000, שהכיל את כל החלק של קאש, ובהוצאה הזאת, אפשר למצוא את כל ההופעה כולה, כולל החלקים של קרל פרקינס (הפתיח שלו עם blue Suede shoes המדליק שפרקינס כתב לפני שאלוויס חשב להוריד את סרבל נהג המשאית שלו, מזכיר לי את סצנת הסיום המדליקה של האחים בלוז, עם ההתפערות בכלא), משפחת קרטר והאחים statler, הסך של כל זה הוא פשוט חתיכת אמריקאנה טהורה וטעימה במיוחד, החום של קאש והמילים החכמות והפשוטות שלו, מתארות את אמריקה שלו ואת האנשים שלה בצורה הכי טובה שאפשר לעשות את זה. אני עדיין בתהליכי שמיעה ואת ה DVD שמכיל את הסרט של תחנת גרנדה הבריטית (שצילמה את כל ההופעה לסרט תיעודי) עוד לא ראיתי, אבל כנראה לי שאת אלבום השנה שלי ל 2007 קניתי... מה חדש אצלכם?

 

[oribarak]

אך ג'וני קאש...

כשיצא הסרט עליו, אבא שלי התחיל לחזור לעבר...ראינו את הסרט המון פעמים, כל פעם מגבירים את הרמקולים כששומעים את הבאסים, בהופעה בכלא פולסום... סאן קוואנטין היא אחלה הופעה, שמעתי אותה דרך אתר אינטרנט שכולנו מכירים, וזו הופעה ממש יפה עם ביצועים גדולים לשירים, במיוחד ל i walk the line שנולד פה כשיר קצבי ומעניין... ג'וני קאש הוא הגבר האמיתי ברוקנרול לטעמי

 

[LadyG]

תחדש יופי של קניה

ה- DVD מצויין ואני בטוה שתהנה ממנו. בכלל הבוקסה הזאת נראית נהדר. ההופעה בסנט קוונטין היתה פשוט הופעה מחשמלת. לשמוע את A Boy Named Sue כל פעם מרגש אותי. ויש כאן את קרל פרקינס ואת משפחת קרטר וזאת פשוט הנאה גדולה במחיר ממש שפוי.

 

[melancholy man]

כן בה"כ 150 לכל היופי הזה

והבוקסה, אוי הבוקסה, לפחות פעם אחת החיבה שלי לקופסאות נוצצות הוכיחה את עצמה, הגיע הזמן לא? בלילה נראה את הסרט (ואז אלך לראות lost מהלילה...).

 

[melancholy man]

אה כן כמעט שכחתי

A Boy Named Sue ישר מסאן קווינטון.

 

[wawadhani]

תתחדש!

אצלי אחרי רומן ארוך רק עם אלבום אחד של דונובן (Hurdy Gurdy Man), החלטתי לעשות מעשה ולרכוש את Sunshine Superman. ומה אני אגיד לכם, פשוט נפלא! חוץ משיר הנושא יש באלבום פנינים רבות. לאחת מהן מצאתי רק את זה וגם רק באורך חלקי...

 

[Danny Bottleneck]

sunshine superman

אלבום מקסים שכולל בתוכו פנינים מקסימות ביותר, ואני אומר את זה בתור אחד שבאמת סובל מקשיים בתחום של הפולק הבריטי בדרך כלל. תתחדשי וטוב שהזכרת כי הרבה זמן לא שמעתי אותו.

 

[fenriz]

עכשיו גם אני רוצהה

מאז שראיתי אי שם בערוץ Sat3 הגרמני (לא צפיתי בו מהסיבות שאתם חושבים!) הופעה של ג'וני קאש משנות השישים, אני מכור לדרך שבה ג'וני מגיש את השירים (מי עוד כותב שורות פתיחה כמו זו של איי וולק דה ליין). מה שאומר שאת הבוקסה הזאת אני חייב, יש לי את הדיסק הרגיל של סאן קוונטין, וגם את זו בפולסום, אבל את הדיוידי הזה ממש בא לי להשיג במיידי. ואם כבר דברים חדשים, החדש היחיד אצלי הוא הסלף טייטלד של Sopwith Camel, דיסק שקניתי בעיקר בגלל שאהבתי לשחק בסימולטור של המטוס שנושא את אותו שם ממלחמת העולם (אחת מהן). הלהקה ממה שהבנתי הייתה די מצליחה בסצנה של סאן פרנציצקו בזמן אמיתי, והייתה הראשונה לשגר להיט טופ 40 למצעדים (הגיע בשיא למקום ה-24 כבר בינואר 67). השיר הצועד הוא לא אחר מאשר Hello Hello, לדעתי לא השיר הכי טוב בדיסק, אבל באמת אחד הבולטים בו, וזה שהכי בעל פוטנציאל מסחרי (עם פתיחת פסנתר קאנטרי / מערבונים שבטח גרמה למאזינים האמריקאים להרגיש צביטה בלב) אז לא פלא שהוא הצליח ככה. הסגנון של האלבום הוא רוק-פופ פסיכדלי שכזה, לא השיא של הפסיכדליה הכבדה, אלא שירים קליפורניים חביבים כאלה א-לה תחילת 67, אז מה כבר יכול להיות רע. אחרי האלבום הלהקה לא המשיכה מי יודע מה, התפרקה וחזרה בתחילת שנות השבעים לאלבום אחד, אבל ממקורות יודעי דבר, זה כבר לא היה זה. אז לכו על מה שאני קניתי ואולי תהיו מרוצים כמוני. קניה...נעימה!

 

[אבנר אפי]

נראה לי שגם אני אלך על זה

המחיר סביר והתגמול נשמע ראוי ביותר.אם מישהו אוהב את הסגנון אני ממליץ בחום על האלבום החדש של גבע אלון המכונה DAYS OF HUNGER. אפילו אפשר לשמוע קצת כאן.

 

[Danny Bottleneck]

ואני הסתפקתי בסופו של דבר

באלבום השני של אלמנדרה שהמליץ עליו הדודל שמשמיעה ראשונה נשמע פשוט מעולה. ובאחרית הימים, שהתקליט שלהם שהיה ברשותי לפני כן נהרס לגמרי, אחת הטראגדיות.

 

[melancholy man]

השרשור כבר לא יקפוץ

אבל יש עוד שני חדשים מדליקים. האמת היא שנסעתי לקצת אחרת, כי גנבתי מהפורום השכן דיסק מתנה בחידון, איכשהו, גברתי על אנשים שיש להם כנראה יותר תקליטים בבית ממה שאני רוצה בחיים (ותודה לגוגל שהביאני עד הלום...), וביום רביעי לא יצא לאסוף את המתנה אז לקחתי ג'וני וביום שישי חזרתי לזירת הפשע, קצת בשביל לקחת את הדיסק ובעיקר כי שבוע שעבר שחכתי שם את הכרטיס אשראי (במחשבה שניה, אולי עדיף להשאיר שם את הכרטיס, במילא רוב החיוב נשאר שם...). אתה יודע שיש לך בעיה כשאתה נכנס לחנות ויכול לבחור מה שאתה רוצה, בחינם ואתה לא מצליח אחרי שעה לצאת עם כלום, אבל בכל זאת, כנראה שחייבים אז בסופו של דבר יצאתי כמובן עם שני דיסקים (מה שאומר שהמחלה יותר קשה ממה שחשבתי). count five- Psychotic Reaction: The Complete Psychotic Reaction הגארז' הוא כנראה הסגנון היחיד בתולדות המוסיקה הפופלרית שיותר אנשים ניגנו אותו מאשר קנו את התקליטים, count five היא דוגמא נפלא ללהקות הגארז' האלה, להיט בודד (Psychotic Reaction הנפלא וחוץ מזה לא הרבה, אבל האוסף הנפלא הזה, שמכיל את כל מה שהם עושה, מראים להקה מצויינת עם המון אנרגיה ורוק אנד רול מדליק. The Animals- The Complete Animals השם אולי מטעה, לא מדובר בכל ההקלטות של האנימלס על גילגוליהם השונים, אבל, זה כן כל ההקלות שהם עשו בין 64-5 יחד עם המפיק והמוסיקאי הנפלא מייקי מוסט, זה גם, ככה על הדרך, גם האנימלס בשיאם, וכשאנימלס בשיאם, זה אולי הכי הרוק אנד רול הכי סוער וסקסי שיצא מהאי הבריטי (זה כמובן בהנחה שמיק ג'אגר לא קורא את הפורום ואם כן, מיק, בוא תגיד שלום, אוהבים אותך הרבה....) ההקלטות מהשנים הללו, מראים עד כמה אריק בארדון הוא סולם ומגיש שירים נפלא וכמה עמוק הבלוז זרם בעצמותיהם, זה כיף ומדליק ברמות קשות, אם אתה צורות חיים מבוססות פחמן עם עור תוף מתפקד, תואהבו את זה הרבה.

 

[Danny Bottleneck]

שותף שלי קנה את האלבום הזה

של הanimals אני מתכוון, ובהחלט מדובר בפצצה. בכלל כמעט כל מה שהאנימלס עשו בשנים האלו היה בלוז לפנים, מדהים. למרות שחלק גדול מאוד מהשירים היו קאברים לשירי בלוז וR&B האנימלס ביצעו אותם בצורה יותר טובה מרוב ההרכבים הדומים מהתקופה ויותר מהכל הם הצליחו להכניס במאזין אנרגיות אדירות שבועטות אותך מהכסא, שמבחינתי זה כל הסיפור.

 

[Jflyaway]

אני אישית אומר בביטחון מלא

ש ERIC BURDON זה כל הסיפור. זו להקה שנשענת על נוכחות כריזמתית של אדם אחד, מוסיקאי ענק ואיש שיכול להצית בערה גדולה במצמוץ אחד.(עד היו אגב)

 

[melancholy man]

מסכים לגמרי

ובאמת יש לו את זה עד היום, יצא לי לראות לא מזמן את בארדון בהופעה דיי חדשה, לא איבד כלום מהיכולת.