הי אחיות
אכזבה... אז עוד טיפול לא הצליח... זאת היתה החזרה חמישית. קיוויתי נורא, אבל הרגשתי שלא אז אני כבר אחרי הכנה רגשית טובה שמאפשרת לי לקבל הכל באהבה. (אגב טיפול הבא החזרת מוקפאים ע"ב טבעי) החדשות הטובות הן שביקרתי לראשונה אצל ד"ר דולברג המקסימה (מומחית לכאב) והיא ציידה אותי כהלכה והציעה פתרונות מעניינים שנבדוק אותם החודש אז אני פחות מבוהלת לקראת המחזור. (נו בטח... יש לי פה שקית מלאה בסמים חוקיים מה רע...) הרוקחת שנתנה לי את הכדורים אמרה לי: "או ווה... מישהו אחרי ניתוח כירורגי הא?..." הצחיק אותי איכשהו... אני ממשיכה תמיכה הורמונלית עד יום ראשון כי יש לי ביום ראשון משהו מאוד חשוב בעבודה ואני לא מסוגלת לקבל. קיבלתי אישור מהרופא... בא לי לשתף אתכן במשהו שכתבתי (כותבת המון לאחרונה): "יש רגעים שאני מקבלת הכל בפיוס. מבינה שזאת הדרך שלי. דרך רצופה באבני בזלת לוהטות מוקפת חומה עגולה. אין אפילו פינות חדות. הכל מחזורי... אכזרי... סבל וסבלנות, אותן האותיות. לפעמים כועסת מאוד. כשמרגישה במבוך מראות צר וסוגר ואין לי חמצן. אז אני מרימה את הראש ומדמיינת שיש ערוץ אויר שאני יכולה להגיע אליו, אני נושמת את הפס הצר הזה, את הזרזיף הקטן. כמו חוט אויר מאחורי דלת סגורה של אבא ואמא כשאני מחכה שיתעוררו בצהרי שבת. אני קטנה. קטנה מאוד. אבל עם תקווה גדולה" יאללה שיהיה שבת שלום עם קצת יין סופסוף... אוהבת אתכן.
אכזבה... אז עוד טיפול לא הצליח... זאת היתה החזרה חמישית. קיוויתי נורא, אבל הרגשתי שלא אז אני כבר אחרי הכנה רגשית טובה שמאפשרת לי לקבל הכל באהבה. (אגב טיפול הבא החזרת מוקפאים ע"ב טבעי) החדשות הטובות הן שביקרתי לראשונה אצל ד"ר דולברג המקסימה (מומחית לכאב) והיא ציידה אותי כהלכה והציעה פתרונות מעניינים שנבדוק אותם החודש אז אני פחות מבוהלת לקראת המחזור. (נו בטח... יש לי פה שקית מלאה בסמים חוקיים מה רע...) הרוקחת שנתנה לי את הכדורים אמרה לי: "או ווה... מישהו אחרי ניתוח כירורגי הא?..." הצחיק אותי איכשהו... אני ממשיכה תמיכה הורמונלית עד יום ראשון כי יש לי ביום ראשון משהו מאוד חשוב בעבודה ואני לא מסוגלת לקבל. קיבלתי אישור מהרופא... בא לי לשתף אתכן במשהו שכתבתי (כותבת המון לאחרונה): "יש רגעים שאני מקבלת הכל בפיוס. מבינה שזאת הדרך שלי. דרך רצופה באבני בזלת לוהטות מוקפת חומה עגולה. אין אפילו פינות חדות. הכל מחזורי... אכזרי... סבל וסבלנות, אותן האותיות. לפעמים כועסת מאוד. כשמרגישה במבוך מראות צר וסוגר ואין לי חמצן. אז אני מרימה את הראש ומדמיינת שיש ערוץ אויר שאני יכולה להגיע אליו, אני נושמת את הפס הצר הזה, את הזרזיף הקטן. כמו חוט אויר מאחורי דלת סגורה של אבא ואמא כשאני מחכה שיתעוררו בצהרי שבת. אני קטנה. קטנה מאוד. אבל עם תקווה גדולה" יאללה שיהיה שבת שלום עם קצת יין סופסוף... אוהבת אתכן.
